חוץ ופנים - תל אביב, סומך חייקין ודירת רום ורונה - יום וערב רום מגיע ליום הראשון של חייו המסודרים לבוש כמו לבר מצווה, רק כדי לגלות שההתמחות מוחקת את עבודת הטיסות. בבית רונה והוא מפצחים יחד את הקמפיין שלה ומחליטים לתת למסלול יום אחד. תל אביב, 2001. רום בן השלושים מחכה לאוטובוס לבוש כמו ילד טוב בדרך לבר מצווה. ב-VO הוא מספר שיזמות וטכנולוגיה כלל לא היו בקלפים שלו: הוא היה קצין קרבי, יצא לשליחויות מטעם משרד ראש הממשלה, אבטח מטוסים וטס בעולם בזמן שלמד חשבונאות. האוטובוס, התיק החדש והבניין החום ממקמים אותו על המסלול הבטוח שבנה לעצמו. תמונת החתונה בארנק וה-VO משלימים את התמונה: רונה בהיריון עם תאומות, התואר מאחוריו, ועכשיו מתחיל מקצוע של גדולים. במשאבי אנוש רום מקבל חוזה התמחות בשכר של 4,200 שקלים ומגלה שאסור לו להמשיך לאבטח מטוסים. הוא מצפה שיתרשמו מכך שהוא מגן על המולדת, מנסה להקטין את הבעיה לטיסה קצרה בשבת ומבין שהפירמה דורשת בעלות מלאה על זמנו. דגנית סוגרת את החוזה במעטפה ושולחת אותו לחשוב עד מחר. בבית רונה עובדת על קמפיין שנתקע. רום קורא מיד את הפחד האנושי של הלקוח ומציע לתת לו משפט שישמש אליבי מול הבוס. רונה משתמשת בכיוון ושולחת; הם חוגגים בנשיקה מעל שולחן שהוא גם משרד, גם הנהלת חשבונות וגם בית. רק אז רום מניח את מעטפת סומך חייקין ומספר שאינו יכול להמשיך לטוס. מחיקת הכנסת האבטחה מאדימה את התקציב. רונה אינה מבטלת את ארבע שנות הלימודים ואינה מחליטה במקומו. היא מציעה שייתן למסלול יום אחד ומבטיחה שאם ירצה לצאת, ימצאו יחד דרך אחרת. היא הופכת את החוזה לעמוד החתימה, רום חותם, והם לוחצים ידיים מעליו לפני שהיא מושכת אותו אליה.

חוץ ופנים - תחנת אוטובוס והג'יפ של גונן - יום בדרך ליום הקליטה רום פוגש את גונן עם ג'יפ וגלשן. הטרמפ חושף בפניו חיים שבהם גולשים ביום עבודה וקוראים לזה הייטקס. למחרת רום מחכה באותה תחנה, הפעם בחולצה כחולה אך עדיין זקוף מדי. ג'יפ ישן עם גלשן נעצר ברמזור. מאחורי ההגה גונן, טייס הקרב לשעבר, בבגדי גלישה וקרם אבץ. רום מציג אותו ב-VO כמכור לכל דבר שאמא שלך מתחננת שלא תעשה וצנוע כמו סניטר באסותא. כשהאוטובוס מגיע הוא בוחר בג'יפ. בחיבוק מעל ידית ההילוכים האבץ נמרח על פניו של רום. גונן מספר שעזב את הטייסת ועבר להייטק. הוא בדרך לים ביום עבודה ומגדיר זאת בפשטות: ״זה הייטקס״. הוא מתאר פלטפורמה לסלולר ומבטיח להסביר אחרי הגלישה. מול הבניין החום גונן שואל אם לרום נשאר אותו מספר, ורום משיב בבדיחה על רואה חשבון. הוא יוצא ומלווה את הג'יפ במבט מחויך.

פנים - סומך-חייקין, קבלה - יום בתוך החפיפה בסומך-חייקין גונן מציע לרום לבוא לפולג. הערה מתנשאת שולחת אותו אל המעלית, כשהוא מעדכן את רונה שהוא רק הולך להסתכל. רום נכנס לסומך-חייקין עם פס האבץ שנמרח עליו בחיבוק עם גונן. הוא מברך את דגנית בחום וב-VO משלים: ״במיוחד אחרי שהורדת אותי מהמטוסים ודפקת לי את החיים.״ דגנית מוסרת לו תג זמני ומעירה שיש לו משהו לבן על הפנים ושאצלם מקפידים על הופעה. רום מנסה לנגב בלי מראה ורק מורח את האבץ עד האוזן. בחדר ההדרכה מרצה מציג לעשרה מתמחים את ״המסלול של המנצחים״: שנתיים עד סניור ומשם הדרך לניהול. רום רושם במחברת ״שנתיים. סניור. אחר כך עוד דרך״. כשהטלפון רוטט ועל הצג גונן, הוא מרים יד ומבקש לצאת לשירותים. מול משתנה וכרזה נוספת של ״המסלול של המנצחים״ רום עונה לגונן: ״זה חשוב? אני באמצע קריירה של מנצחים.״ באינטרקאט לפולג גונן יחף בתוך משרד גועש, גלשן על הקיר וכבלים וקופסאות מאחוריו. הוא אומר שיש לו משהו שתפור על רום: ברודסטרים מחפשת מישהו שהסתובב בעולם, שולט באנגלית ויודע לתקתק, שיחבר בין המהנדסים האינדיאנים בארץ ללקוחות בחו״ל. רום מנסח מיד: ״אז אתם מחפשים מתורגמן בין אנשים שמדברים אותה שפה.״ גונן מאשר, מונה רכב, אוכל חופשי וחדר כושר ומזמין אותו לבקר. פולג היא ״ההייטק לפני שיש לו כסף להגיד שהוא בהרצליה״, ואין תיאומים או טקס: פשוט להגיע. רום יוצא מן השירותים ונעצר בין חדר ההדרכה למעליות. דגנית חולפת ומכוונת אותו בחזרה לחדר. קולו העמום של המרצה ממשיך מאחורי הדלת, אבל רום לוחץ על כפתור המעלית ונכנס. במונית צפונה, האבץ עדיין על לחיו, הוא מסמס לגונן ״בדרך אליך״. כשרונה מתקשרת הוא אומר שלקח הפסקה ושהוא קופץ לראות את הסטארט-אפ בפולג. היא מאחלת לו ליהנות ומבקשת שידברו כשיחזור. ב-VO רום מודה: ״בשלב הזה עוד האמנתי לעצמי.״

פנים - ברודסטרים, קומה שנייה בפולג - יום רום מגיע לפולג רק כדי להסתכל. ברודסטרים כבר מעניקה לו מחשב, רכב ושייכות, אבל מול החוזה הוא משאיר את מדבקת המבקר על החולצה וחוזר להתייעץ עם רונה. רום עולה לקומה השנייה של המרכז המסחרי בפולג עם מדבקת מבקר והתיק של סומך חייקין. יהלי מקבלת אותו ב״כיף שאתה מצטרף״ ומובילה אותו לעמדה שעליה כבר מחכים לפטופ, טלפון, כובע ותיק של ברודסטרים. רכב זמני מחכה בחניון ואת הקבוע יבחר אם יצטרף. ב-VO רום משווה את רכב החברה לסקודה שצריך להגיע לדרגת ראש ענף כדי לקבל ב״משרד״. יהלי מוסרת לו מנוי לחדר כושר ותיק בגדי ספורט, נוגעת בחזהו כדי לבדוק מידה ורום עושה פלקס קטן. ב-VO הוא מודה שרק חסרי ביטחון מנפחים שריר כשנוגעים בהם. אחר כך מעבירים אותו מיד ליד בין יוצאי תלפיות, מהנדסים וחתן פרס ביטחון ישראל. כולם נחמדים, איש אינו משתמש במילה ״ריאיון״, וזה דווקא מכניס אותו לחרדת ביצוע. ארז אומר שחשבונאות היא מסלול רציני ומציע לרום ללכת הביתה, לחשוב ולהתייעץ עם אשתו. רום מביט דרך הזכוכית בגונן היחף, בשמו על הלפטופ ובגלשן שיוצא מן המשרד. ב-VO: ״ארבע שנים בניתי מסלול. אבל לגונן היה ג'יפ עם גלשן.״ אצבעו מתחילה לקלף את מדבקת המבקר, נעצרת ומצמידה אותה בחזרה. ארז מוסר לו את החוזה. רום יוצא עם תיק סומך חייקין על כתף אחת והחוזה של ברודסטרים בידו, מדבקת המבקר עדיין על החולצה.

פנים - דירת רום ורונה, מטבח - ערב רום חוזר מפולג ומנסה להסביר למה לא ייקח את התפקיד. רונה רואה שהוא חי, מזהה שיכבה בראיית חשבון ומציעה לשאת איתו את הסיכון. בבית שני החוזים מונחים זה לצד זה. רונה קוראת את הצעת ברודסטרים בזמן שרום מסתובב במטבח ומונה את כל הסיבות שלא ייקח אותה: עשרה אנשים במרכז מסחרי בנתניה, מנהלת משרד שכבר הזמינה לו רכב ותפקיד שאיש עוד לא הגדיר. הוא אינו מפסיק לחייך. רונה שומעת לא רק את הטיעונים אלא את האדם שמאחוריהם. רום מודה שאין לו ניסיון בהייטק ושבזבז ארבע שנות לימודים. רונה משיבה שאין לברודסטרים ניסיון בו, שהוא קורא חדר במהירות ומעולה עם אנשים. הוא יהיה רואה חשבון מצוין, היא אומרת, ויכבה שם לאט. בפולג הוא מפחד, אבל חי. כשרום מעלה את התאומות ואת הסיכון הכלכלי, רונה אינה מסתפקת בעידוד. היא מציעה לקחת פרילנסים בלילות ולשאת חלק מן המחיר. רגע של פלירט מחזיר לשיחה את הזוג שהכרנו במטבח. רום אומר שאינו רוצה שהיא תשלם על משבר גיל השלושים שלו. רונה חותכת בשיא: ״זה לא משבר. משבר לא גורם לך לחייך ככה.״ הסצנה הבאה בברודסטרים מוכיחה את הבחירה בלי להסביר אותה.

פנים - ברודסטרים, פולג - יום ולילה ביומו הראשון בברודסטרים רום מסתיר בהומור שאין לו מושג על מה כולם מדברים. בלילה הוא בונה לעצמו מילון, ובבוקר הופך את המבוכה לבקשת עזרה. ביומו הראשון רום מתיישב ליד הלפטופ והטלפון שכבר חיכו לו ונכנס לישיבת צוות עם בוגרי תלפיות, מהנדסים וחתן פרס ביטחון ישראל אחד. ארז מציג אותו כאיש שגונן התעקש עליו. כולם יודעים איפה יושבים, למי מותר להפריע ובאיזה קיצור משתמשים לכל דבר. הישיבה מאיצה. SDK, API ו-QoS נורים מכל עבר. ב-VO רום מסביר אותם היום בביטחון של מומחה, ואז מודה: ״את זה אני יודע עכשיו. אז כתבתי ליד כל אחד שלושה סימני שאלה.״ הוא מעתיק למחברת, צוחק כשהחדר צוחק וזוכר את שמו של כל אדם, אבל אינו מבין מה בדיוק הם בונים. כשהוא שואל שאלה פשוטה מדי והמבט עובר בין שני מהנדסים, הוא מיד הופך אותה לבדיחה. הקסם מציל אותו מן השתיקה, לא מן הידיעה שראו את הפער. היום נחתך בקצב. רום מביא קפה למהנדס שאיש אינו מקשיב לו, מחקה לקוח עצבני ומפיל את החדר מצחוק, עוזר להרים קופסאות ונשאר ליד צוות שנלחם בתקלה גם אחרי שאינו יכול לתרום דבר. בכל פעם שהשיחה חוזרת לטכנולוגיה, החיוך שלו קופא לשבריר שנייה. ב-VO: ״כולם היו חכמים ממני. חלקם באופן אישי. רובם גם באופן קבוצתי.״ בערב המשרד מתרוקן. רום מצלם את הלוח ובונה לעצמו מילון. ליד כל קיצור הוא כותב תרגום פשוט ומשפט שיוכל להשתמש בו למחרת. רונה שולחת: ״להכין לך משהו לאכול או שאתה נשאר לישון שם? איך הולך?״ רום משיב: ״די סיוט. אני אוכל חצץ. אבל יצטרכו D9 כדי להוציא אותי מפה.״ ב-VO: ״הוגדרתי כמנהל פרויקטים. בפועל, הפרויקט הראשון שלי היה להבין מה זה מנהל פרויקטים.״ השעות רצות קדימה על השעון. המילון מתמלא, המילים מיטשטשות ורום נרדם בבגדיו על השולחן. בבוקר לינה מניחה לידו קפה. הוא מתעורר עם סימני מקלדת על הפנים, מביט בשעון ואומר: ״אני אוהב להגיע מוקדם. היום קצת הגזמתי.״ היא מבחינה במחברת. לרגע הוא כמעט סוגר אותה, ואז מושיט לה: ״תסמני לי איפה טעיתי.״ בפעם הראשונה מאז שנכנס להייטק, רום מפסיק למכור ומבקש ללמוד.

פנים - ברודסטרים, האולם וחדר הזכוכית - שישי אחר הצהריים בחדר זכוכית הצמוד ל-Happy Hour רום מבין שהלקוח צריך הדגמה לבורד, לא אינטגרציה מלאה, אך אומר ״כן״ לפני שיש בילד בטוח. סוף השבוע והניצחון המוחמץ של רונה חושפים את מחיר ההבטחה, ורום מזמין טיסה כדי לקנות לקובי זמן. כמה שבועות אחר כך Happy Hour מתנהל מחוץ לחדר זכוכית. ארז מחזיק את המשרד כמו רוקסטאר וחוגג הישג טכנולוגי של קובי והצוות. לינה מודיעה שמייק עלה מוקדם ושואלת מי מטפל. המבטים בורחים ורום אומר: ״אני מטפל״. ב-VO הוא מספר שידעו שאפשר להקפיץ אותו בכל שעה; הוא שמע שאפשר לסמוך עליו. רום וקובי נכנסים יחד לשיחת הלקוח. מייק דורש אינטגרציה מלאה עד יום שני כדי להראות לבורד שישה מכשירים ונתונים חיים. קובי אומר בגלוי שאינטגרציה מלאה דורשת עשרה ימים. רום שואל במה אנשי הבורד באמת ייגעו ומבין שהם זקוקים רק לשלושה טלפונים ולדאשבורד חי. הוא מנסח הדגמה שתגן על מייק מול הבורד. קובי אומר שהדמו אפשרי אך לא יציב ושאין בילד בטוח. כשהלקוח שואל אם ביום שני זה יעבוד, רום רואה בחוץ את ארז ואת השתקפותו לצד התוכנית ואומר: ״כן״. אחרי הניתוק קובי אומר ביובש: ״בפעם הבאה שאתה מתחייב על סוף השבוע שלנו, תן לי לסיים את המשפט.״ הוא נשאר המומחה הגלוי, מגדיר שני מפתחים, נתוני בדיקה וסוף שבוע ומודיע שהוא מוביל את הבילד. רום מגביל את מה שמייק נוגע בו ומבטיח שקובי יציג את החלק הטכני. במקאן רונה מורידה מן הקיר את הכיוון הבטוח וחושפת מאחוריו שלוש מודעות מתחרות כמעט זהות. היא מגינה על הכיוון שלה, מקבלת אישור להוביל אותו לפרזנטציה ומתקשרת לרום. בחדר הזכוכית הצוות מחלק עבודה בגבו לטלפון, והשיחה נופלת לתא הקולי. סוף השבוע נדחס דרך בילדים שנכשלים, קפה, שעוני תל אביב וניו יורק ושלושה מכשירים שעובדים רק לשבע שניות. ה-VO אינו מסביר את העבודה; הוא מייפה אותה: רום אומר שהוגדר כמנהל פרויקטים, אבל בפועל נשכב על כל רימון. כשההדגמה קורסת מול סמנכ״ל הלקוח, קובי מבקש שבוע. רום אומר שמכר להם את יום שני. הוא אינו טוען שהטיסה תייצב את המוצר: הוא יגיע ללקוח כדי לקנות לקובי זמן. לינה פותחת TLV-JFK ל-23:50, ורום לוחץ BOOK.

פנים - מטוס לניו יורק, ביזנס - לילה בדרך לתקן משבר לקוח בניו יורק, רום פוגש את פיט ומאמין שאפשר לנצח בקזינו ההון בלי שאיש יפסיד. בהמשך היום הוא וקובי מצילים את החשבון יחד, וההצלחה סודקת את התמימות ששמרה עליו. בטיסה לניו יורק רום, ששודרג במקרה לביזנס, מזנק בזמן טלטלה ועוצר עגלת שירות רגע לפני שהיא פוגעת בפיט. ב־JFK לימוזינה שחורה עוצרת לידו ופיט קורא: ״Hey, Lucky. Get in.״ בדרך הוא קורא מתוך התגובה לעגלה את עברו הקרבי ואת הרעב של רום, מספר שבנה ומכר שלוש חברות וצוחק על ההבטחה שחזר עליה אחרי כל אקזיט: ״How naive I was.״ הוא מציג את עולם ההון סיכון כקזינו שבו היזם אינו מביא כסף אלא סיפור טוב מספיק כדי שאחרים יניחו את כספם על השולחן. הכסף המהנה ביותר, הוא אומר, הוא כסף של אחרים. רק כשהלימוזינה נעצרת רום מגלה שפיט לא לקח אותו לפגישה אלא למסאז׳: ״No. This is my back.״ בין שתי מיטות הטיפול פיט מסביר שכסף הוא הדרך לספור נקודות. רום מתעקש בתום לב שאם בונים חברה אמיתית, יוצרים מקומות עבודה והכנסות, כולם מרוויחים. פיט מקיש פעמיים על שולחן הזכוכית. כשרום שואל כמה זה מספיק, פיט עונה: ״I used to think I knew. I'll let you know when I find out.״ ואז מנסח את חוק הפאק-יו נאמבר: המספר תמיד זז. רק בסיום הטיפול המטפלות מסירות את המגבות. רום קופא ואומר: ״No. No, thank you.״ פיט מחייך בלי לפקוח עיניים: ״Give him time. He still knows how to say no.״ ברחוב פיט אומר שאילו היה בגילו היה מתפטר לפני ארוחת הצהריים, מורה לו למצוא בעיה, לעטוף אותה באמביציה ולקרוא לה חברה, ומזהיר אותו לא לבזבז את חייו בלהעשיר מישהו אחר. לפני שהוא מוסר לרום את כרטיס FashionTV הוא מציב לו יעד: ״Next time I see you... I expect you to own the table.״ בהמשך היום אצל הלקוח רום קורא את הכעס, מפסיק את המצגת, נותן למייק לדבר ומחזיר אמון. כשהשיחה מגיעה לתקלה, הוא מעלה את קובי למסך ומציג אותו כאדם שמחזיק את הפתרון. קובי מייצב שני מכשירים, מסרב לקרוא למכשיר האדום ירוק ומקבל מרום קרדיט גלוי. מייק נשאר, משאיר לקובי את הבעלות על התיקון ומבקש שרום יישאר על החשבון. בערב פיט מושיב את רום למרגלות מסלול FashionTV. כשהמצלמה פונה אליו רום מרים כוס, מביט ישר לעדשה ורואה את עצמו על המסך הענק. רונה מתקשרת מן הסלון; מאחוריה הטלוויזיה משדרת ללא קול את רום ופיט תחת הדוגמניות, אבל היא אינה מביטה בה. רום מסובב את הטלפון כדי להשאיר את המסלול מחוץ לפריים ומספר ש״חוגגים פה את הפרודקשן עם הצוות״. רונה מושכת כרית היריון ענקית ואומרת שמצאה מישהו חדש שמחמם את הצד שלו במיטה. כשהוא אומר ״הוא בטח לא כבש את ניו יורק״, היא משיבה: ״לא. אבל הוא פה.״ היא יוצאת לחדר השינה בלי לראות את השידור. שתי דוגמניות מזמינות את רום ופיט לתמונה. רום מקיש פעמיים על שפת המסלול, קם מעצמו ונכנס ביניהן. פיט מצטרף, מניח יד על כתפו ואומר: ״Not luck.״ הפלאש מבזיק, ובסלון הריק של רונה אותה תמונה ממלאת את הטלוויזיה. ההישג אמיתי ושיתופי, ודווקא משום כך תורת פיט מרגישה מוכחת וחצי האמת נראה חסר משמעות. ניצחון מקאן והחמצת החגיגה כבר התרחשו ב״אני מטפל״ ואינם חוזרים כאן.

מונטאז׳ - ברודסטרים, שדות תעופה ואסיה - יום ולילה שנתיים של טיסות ומשברים הופכות את רום למנהל המכירות של אסיה. הוא ממחיש את סינגפור עד שארז נותן לו אור ירוק אמיתי, ורום שומע בו החלטה סופית. הפלאש האחרון של FashionTV נשאר לבן והופך לתצלום על שולחנו של רום: הוא ורונה, מותשים ומאושרים, כל אחד מחזיק תאומה. כרטיס TLV-MAD מכסה חצי מן התצלום. רום (VO): ״נזרקתי למים. יותר נכון, לאוויר. ביום שנולדו התאומות טסתי למדריד. למזלי, רונה לא עשתה מזה סיפור.״ שערי יציאה, תגי כנסים וכרטיסי עלייה נערמים עד שהתצלום נעלם. כעבור שנתיים ארז מפריד בגלוי בין התרומה של קובי לזו של רום: קובי ייצב את המוצר ורום ייצב את הלקוח. הוא מקדם את רום מקשר לחלוץ ומציע לו להרים את אסיה. כשמתברר שאין עדיין מכירות אלא הזדמנויות, ארז עונה: ״לא. בגלל זה אתה מקבל את זה.״ מדפסת פולטת כרטיס חדש: ROM CARMELI - DIRECTOR OF SALES, ASIA. רום לוחץ את ידו של מנהל מוצר קוריאני בעוד מהנדס ברודסטרים עונה על השאלה הטכנית. במונית הוא מחליף עניבה, ובמראת מלון שמות, עלויות וכרטיסי ביקור מתכנסים אל SINGAPORE. רום (VO): ״כל פעם שהצגתי את עצמי כמנהל מכירות אסיה הרגשתי כמו גנב. זה לא עצר אותי.״ רום הופך את חדר הזכוכית שבו התחייב פעם על יום שני למשרד אסיה שכבר נראה פעיל. על הדלת BROADSTREAM ASIA, בפנים שעון סינגפור, מפת לידים וארבע עמדות. מול ארז והמייסדים הוא מציע במפורש משרד בסינגפור עם מכירות, תמיכה ושעות מקומיות, ומציע לעבור לשם בעצמו לשנתיים עם המשפחה. ליד חי בסינגפור מצטרף לשיחה ואשת הצוות מתקנת ביובש את תחזית שמונים הימים של רום לתשעים. ארז בוחן את הליד החי ולא את השלט. רום חוזה שבתוך שמונה-עשר חודשים אסיה תהיה משמעותית יותר מאירופה ואמריקה יחד. אחד המייסדים אומר: ״זה גדול.״ רום משיב: ״אסיה גדולה.״ ארז נותן את הגבול המדויק: ״מבחינתי אסיה יוצאת לדרך. תרוץ בכל הכוח. משרד ורילוקיישן אני מביא לאישור הדירקטוריון.״ בעוד ארז והמייסדים ממשיכים לדבר, רום מקלף את השלט מן הדלת ולוקח אותו הביתה. הוא קיבל סמכות אמיתית לפתח את אסיה והופך אותה בגופו לוודאות גדולה יותר.

פנים - בית רום ורונה - ערב רום ורונה חוגגים את הפריצה של שניהם וחולמים יחד על שנתיים בסינגפור. כשהחלומות מתנגשים, רונה מוותרת על הקמפיין הארצי הראשון שקיבלה להוביל במלואו מתוך אמון שהמעבר סגור. רום נכנס הביתה עם שלט BROADSTREAM ASIA מתחת לזרוע. רונה מחכה עם בקבוק זול ושני גביעים לא תואמים. שניהם אומרים יחד: ״יש לי משהו.״ רום נותן לה להתחיל. רונה מספרת שהכיוון שעליו נלחמה ב־03-05 עלה והצליח, ושבזכותו קיבלה את הקמפיין הארצי הבא - הראשון שהיא מובילה מן הבריף עד האוויר. רום חוזר לשחק את הלקוח הפחדן מן הערב הראשון, והיא מוכיחה שהקמפיין כבר עבר משפטית, מחקר, הנהלה ולקוח. הוא מסובב אותה בנשיקה ואומר שמקאן עוד יגלו שקיבלו אותה במחיר מבצע. רק אחרי שחגגו אותה רום חושף את השלט. בתוך דקות הם פורסים מפה ותמונות ומדמיינים דירה עם בריכה. רום כבר שריין לתאומות מקום בגן היהודי שרק מחכה לאישור רונה; כשהיא מצביעה על כך שעדיין לא הסכימה לעבור, הוא מגלגל את המפה ושואל בחיוך למה היא חופרת במקום להתחיל לארוז. היא חובטת בו במפה והוא נשבר ראשון. רונה בודקת אם יש למקאן מסלול שיאפשר לה להוביל את הקמפיין מסינגפור. אין. השמחה נעצרת לראשונה. מקאן דורשים ממנה תשובה עכשיו. רונה שואלת: ״זה סגור? ארז אישר?״ רום אומר במדויק: ״מבחינתו אסיה יוצאת לדרך. משרד ורילוקיישן הוא מביא לאישור הדירקטוריון.״ היא שואלת שוב: ״אז זה סגור?״ רום עונה שכן. הוא אינו דוחף אותה יותר. רונה מביטה בקמפיין שעל השולחן, כותבת למקאן שהיא מוותרת ומתפטרת ושולחת. רק אז הם חוזרים אל המפה. על המקרר הם תולים אותה ליד ״דירת ארבעה חדרים״ וכותבים יחד: ״שנתיים״.

פנים - ברודסטרים, חדר דירקטוריון - יום בשתי שאלות טננבאום חושף שאין באסיה לקוח משלם או חוזה חתום. התקציב נעצר, הבורד עובר לסעיף הבא ורום נשאר מול העתיד שכבר מכר בבית. אנחנו נכנסים בסוף המצגת. רום עומד מול שקף BROADSTREAM ASIA ומשוכנע שנותר רק אישור פורמלי. המשקיע החדש, יגאל טננבאום, שואל: ״כמה לקוחות משלמים יש לנו באסיה?״ רום עונה שאין עדיין, אבל הפייפליין רציני. טננבאום שואל: ״כמה חוזים חתומים?״ רום עונה: ״עוד אין.״ שתי שאלות פשוטות מנקבות את העתיד שרום כבר מכר בבית. טננבאום אומר שהתוכנית טובה, אבל לא פותחים משרד לפני לקוח עוגן. ארז מבהיר שנתן לרום אור ירוק אמיתי לצאת לדרך, אך מאשר שהמשרד והרילוקיישן הובאו לדירקטוריון. רום טוען שאין לקוח עוגן בלי נוכחות. טננבאום אינו מבטל את אסיה: הוא דורש חוזה אחד לפני הוצאה קבועה. רום מנסה להציל לפחות את הרילוקיישן ומציע להתחיל מאמסטרדם, שם כבר יש משרד. טננבאום אומר: ״אמסטרדם לא על סדר היום״. יושב ראש הישיבה מכריז על הסעיף הבא. מסכי השולחן מתחלפים לתחזית אירופה, אבל סינגפור נשארת מוקפת בירוק מאחורי רום. החדר כבר עבר הלאה והוא עדיין עומד עם הקליקר ביד.

פנים - בית רום ורונה - לילה אחרי ביטול המעבר רונה מגלה שהקמפיין והתפקיד כבר נמסרו. רום עונה לסיאול ומתחיל לרדוף אחר לקוח העוגן, בזמן שהיא הופכת חומר מקאן למצגת הסדנה הראשונה שלה. בלילה רום חוזר אל בית חצי ארוז, מזוודת בגדי התאומות וקופסת מקאן. רונה מסיימת שיחה שבה היא מגלה שהקמפיין כבר הועבר ושתפקידה אויש. היא מניחה את הטלפון בלי לבכות ובלי לצעוק. כשרום נדהם שהכול קרה ביום אחד היא עונה: ״אני התפטרתי ביום אחד.״ רונה אומרת: ״אמרת שזה סגור.״ רום עונה: ״ארז אישר.״ היא מביטה בו: ״אני יודעת. בגלל זה התפטרתי.״ הוא עדיין מכנה את הביטול דחייה, והיא מציבה גבול: ״אני לא עוזבת יותר משהו שקיים בשביל משהו שעוד נמצא במצגת.״ שיחה מסיאול נכנסת. רום כמעט משתיק אותה, אבל רונה אומרת לו לענות. כשהוא עובר לחדר השני נשמעת שורת VO אחת: ״הם אמרו לא למשרד. אני שמעתי: תביא לקוח.״ במיקרו-מונטאז׳ של אותו לילה רום גורר את סיאול לראש טבלת הפייפליין, בזמן שרונה מורידה את מפת סינגפור, הופכת חומר מקאן למצגת ״סדנה לנשים בעלות עסקים״ ושולחת אותה לאורי. הוא עונה: ״יש פה משהו. תמשיכי.״ רונה מוסיפה שקף שני בזמן שרום ממשיך למכור בחדר השני.

פנים - ברודסטרים, אופן-ספייס - לילה בחודשים שאחרי ביטול סינגפור רום מטביע את הכישלון בטיסות ובעבודה. בלילה אחד טננבאום רואה אותו מרים צוות תקוע ומציץ במשחק של הפועל רמת גן, לפני שרום חוזר לבדו לפייפליין הריק. כמה חודשים אחרי ביטול סינגפור, רום (VO) מודה: ״חשבתי להתפטר, אבל לא יכולתי לעזוב ככה, כמו לוזר.״ טיסות, פגישות וכרטיסי ביקור נערמים. לידים מסיאול, טוקיו, בנגקוק והונג קונג מתווספים לטבלת המכירות, אבל CLOSED נשאר אפס. קולו מוסיף את ההונאה העצמית: ״פול גז בניוטרל. אפס עסקאות.״ בלילה קובי, לינה ושני מהנדסים תקועים מול BUILD FAILED, ובמסך צד הפועל רמת גן בפיגור. רום נכנס עם אוכל ומחקה את הלקוח שאומר ״Very mission. Extremely critical.״ קובי מבהיר שהאורז לא יתקן את הבילד ורום מחזיר לו: ״ברור. אתם מתקנים את הבילד.״ אין עוד הצלה טכנית. כשהפועל משווה רום סוגר אגרוף מתחת לשולחן, מפנה את הכיסא שלו ללינה ואוסף את הקופסאות בזמן שקובי ולינה חוזרים לקוד. טננבאום רואה אותו דרך הזכוכית בלי שרום מבחין בו. מאוחר יותר רום לבדו מעביר את בנגקוק ל-LOST מול CLOSED: 0 ושולף את הטרולי לטיסה הבאה.

פנים - שדה התעופה בנגקוק, כניסה ללאונג׳ עסקים - לילה בלאונג׳ בבנגקוק כרטיס חיוג קוטע שיחת לילה עם בתו. רום משווה בין המכשירים סביבו, כותב על מפית ״לבנות פעם אחת. שיעבוד על כולם״, משאיר אותה - וחוזר לקחת. כרטיס 42E נוחת על דלפק הלאונג׳ בבנגקוק. רום מקפל אותו לכיס ונכנס לקבלת פנים של נוסע מועדף. ליד החלון מנכ״ל צעיר מכריז ״סגרנו״ ומדבר בקול על פירסט קלאס והחזרה הישירה למשרד. איש מן המנכ״לים אינו מבחין ברום. הוא מתקשר הביתה דרך כרטיס חיוג מרוט. רונה צוחקת כשהוא אומר: ״זה סאונד של הצלחה. נכון, של אחרים. אבל מהמרחק שלך אי אפשר להבדיל.״ היא משיבה שמהר מאוד ידברו כך גם עליו. רונה מעבירה אליו את בתם להגיד לילה טוב. בדיוק כשהחיוך חוזר לפניו הקול האוטומטי מודיע שנותרה דקה, והכרטיס נגמר באמצע המשפט של הילדה. מול רום נשארים בלקברי כבוי וכרטיס חיוג מת. ליד החלון אחד המנכ״לים מסיים שיחה בנוקיה בלי קוד ובלי ניתוק. על השולחנות מפוזרים מוטורולה וסוני אריקסון, כל אחד עם מערכת ומגבלה אחרת. רום כותב על המפית ״שיחה יקרה -> מסלול זול״. ב-VO הוא נדלק לרגע ואז מיד מקטין את עצמו: אין לו מושג איך מפתחים תוכנה, מקימים חברה, מוכרים או מגייסים כסף, ומי יאמין למתחזה שאפילו אינו יודע איפה מדפיסים קפוצ׳ונים איכותיים שלא מגרדים כמו שמיכת סקביאס. הוא הופך את המפית, קם עם הטרולי ומשכנע את עצמו שממילא צריך לפתח הכול מחדש לכל מכשיר. כשהוא חולף על פני הנוקיה, המוטורולה והסוני אריקסון רום נעצר. הוא חוזר לשולחן וכותב: ״לבנות פעם אחת. שיעבוד על כולם״. כשמנכ״ל חולף לידו הוא הופך את המפית מרוב בושה. הכריזה קוראת לטיסה. רום משאיר אותה, מתקדם שני צעדים ואז חוזר, מקפל ומכניס אותה לכיס ליד 42E.

פנים - ברודסטרים וחומוסיית אבו אליהו - יום בחומוס רום מציג לטננבאום רעיון של ״חבר״. בתוך הפיץ׳ הוא חוזר להיות רום של 30 אלף רגל, וטננבאום מזהה את היזם ופותח לו את הדלת. כמה ימים אחר כך רום יורד במעלית ונתקל בטננבאום שקורא לו ״סינגפור״ ומזמין אותו לחומוס. בדרך רום (VO) אומר שזה בדיוק מה שהיה חסר לו: חומוס עם האיש שדפק לו את הזוגיות ועכשיו כנראה בא לוודא שאינו מפוטר רעב. באבו אליהו טננבאום מתקבל בחיבוק, מתגלה כאוהד באר שבע וזוכר את המכתש העקום והקסום של הפועל רמת גן. מאחורי העימות בבורד מופיע אדם מקומי וחם יותר. טננבאום מספר שמצבה של ברודסטרים רע, שיהיו קיצוצים ושמשרדי חו״ל ייסגרו. הוא אומר שמזל שרום לא עבר לסינגפור עם שתי ילדות, דירה וחוזה רק כדי לפרק הכול. רום עונה: ״לי אולי היה מזל. רונה כבר התפטרה בשביל זה.״ טננבאום מושך בכתף. כשהרגע מתרכך רום אומר שאולי עשה לו טובה, וטננבאום מחזיר ביובש: ״אני לא עושה טובות. אני מקלקל מצגות.״ על הקפה רום מוציא מן הכיס את המפית המקופלת ומבקש דעה על רעיון של ״חבר״. הוא מתחיל בכרטיס החיוג שנגמר באמצע שיחה. כשהוא עובר בין נוקיה, מוטורולה ובלקברי ומשרטט שכבה אחת שתעבוד על כולם, הגב מתיישר והקצב חוזר. טננבאום מפסיק לאכול. רום כבר עומד כשהוא אומר: ״זה לא מוצר. זו תשתית.״ ואז קולט את עצמו וחוזר להסתתר מאחורי ״החבר״. טננבאום אינו נותן לרום את הרעיון ואינו חוזר על התמה של פיט. הוא מזהה את האיש שחזר לחיים בתוך הפיץ׳ ואומר: ״תמסור לחבר שלך שזה רעיון אדיר. אם הוא מקים את זה, אני אשמח להשקיע. ויש לי עוד כמה חברים שישמחו לשמוע.״ הוא משאיר כסף ויוצא. אליהו מניח ריפיל מול הכיסא הריק ושואל: ״חבר שלך הלך?״ רום מביט בשטר ובקפה המלא, מרים את הכוס ולוגם. רק בבית, בפתיחת ״לקפוץ למים״, הוא הופך את האפשרות לתוכנית וכותב: ״משקיעים. 1. טננבאום״.

פנים - דירת רום ורונה, מטבח - לילה בלילה שאחרי החומוס רום בודק דומיין ובונה אקסל. רונה מכניסה לתוכו את שני האפסים, דורשת להישאר בתוך ההחלטה והוא עוצר לפני הרכישה. בלילה שאחרי החומוס רום יושב במטבח מול המפית, MOBILIX.COM, כרטיס הלוטו מטוקיו ואקסל של הוצאות והכנסות. לידם מונחים שמונה עותקים של דף עבודה לסדנת שיווק ראשונה שרונה בונה. רום מתעקש שהוא רק בודק, אבל הדומיין ורשימת המשקיעים מסגירים שהעתיד כבר התחיל לנוע. רונה מתיישבת ולוקחת את המקלדת. היא שואלת כמה כסף טננבאום כבר העביר. רום אומר שהוא הביע עניין. רונה מקלידה בשורת ההשקעה: 0. היא שואלת מה תהיה ההכנסה החודשית שלו אם יתפטר. רום מקליד: 0. הסדנה שלה היא התחלה, לא משכורת חלופית. רונה אינה מבקשת ממנו לוותר על החברה. היא אומרת שהיא יכולה לחיות עם כישלון, אבל לא עם עוד טיסה לכיוון אחד שבה רום מחליט על ההמראה ומספר לה אחר כך. היא מבקשת להיות במטוס לפני שהוא ממריא. רום מבטיח שלא יפעל בלי לדבר איתה. אחרי שרונה יוצאת הסמן מגיע אל REGISTER DOMAIN. רום מניח אצבע מעל הכפתור, מביט בשני האפסים ואינו לוחץ. הוא סוגר את הלפטופ. רונה ניצחה את הלילה, אבל רק את הלילה.

פנים - ברודסטרים ובית קפה - יום למחרת רום מתפטר למרות הצעת ביטחון אמיתית ואינו עונה לרונה. הוא רוכש את הדומיין ומגייס את גונן, ומוביליקס קמה מתוך בחירה שכבר נעשתה בלעדיה. למחרת בבוקר רום מגיע לברודסטרים אחרי לילה ללא שינה. מעבר לזכוכית ארז מסיים פגישת משקיעים בהבטחה להיפגש ליד הפעמון בנאסד״ק, בזמן שרום כבר יודע שהחברה מתכוננת לקיצוצים. גם המסלול הבטוח הוא עתיד שמישהו מוכר. הניצוץ חוזר לעיניו של רום והוא נכנס למשרד ומודיע שהוא מתפטר. ארז אינו משחרר אותו בקלות. ״אשמח להשקיע״ עדיין אינו כסף, רום מיועד להוביל את המכירות אחרי הקיצוץ, רוב הסטארט-אפים נכשלים ויש לו תאומות שסומכות עליו. כש״רונה שלי רונה״ מתקשרת, ארז אומר לו לענות. רום מביט בשם שלה, זוכר את ההבטחה מן הלילה ונותן לשיחה לגווע. רק אז הוא חוזר ואומר: ״אני מתפטר.״ זו נקודת האל חזור הרגשית. בבית קפה רום חוזר אל MOBILIX.COM ואל אותו כפתור. הפעם הוא לוחץ ורוכש את הדומיין לפני שגונן מתיישב מולו. גונן אינו מאשר את ההבטחה ״לפתח פעם אחת״ כלשונה: הוא מסביר שכל מערכת תדרוש מתאם, אך שכבה נכונה תבצע אוטומציה לרוב העבודה. הוא מגדיר הוכחת MVP על נוקיה, מוטורולה ובלקברי, ורק אז נכנס כשותף וכ-CTO. הוא גם מזהה את אנדריי כאדם שיוכל לבנות את הפרוסה הראשונה. שבוע אחר כך ארז מחליק לרום מעטפה. ״אנשים רואים אותך במסדרון וחושבים שעזיבה מביאה אושר.״ רום משיב שיוכל להיראות רע יותר, וארז עונה: ״מאוחר מדי.״ רום מנתק את תג ברודסטרים, מניח אותו ליד המעטפה ויוצא. מוביליקס קמה, למשכורת יש תאריך סיום ורונה נשארה מחוץ לרגע שבו העתיד המשותף הוכרע.

פנים - מוביליקס וחדרי משקיעים - יום הפרוטוטייפ עובד, אבל שלושה משקיעים פוגעים בשלוש שכבות שונות: המודל העסקי, זהותו של רום כמנכ״ל ועצם הזכות שלו שיקשיבו לו. שבועיים אחר כך מוביליקס פועלת משלושה שולחנות שהיו פעם שולחן ישיבות. ב-VO רום מודה שהיו לו כל הסיבות להיכנס לחרדה, אבל הוא היה בעננים, מלא אדרנלין, שוב. גונן משנה שורה בשכבת ההתאמה ואנדריי לוחץ ENTER. אותה אפליקציה עולה על נוקיה, מוטורולה ובלקברי. הקרדיט מחולק בפעולה: גונן הוא הארכיטקט, אנדריי בונה את הפרוטוטייפ. אנדריי פותח קופסת דג ומבקש מתקן מתח; רום מביט בשלושת המכשירים ואומר: ״תזמין.״ שלוש הפגישות נדחסות למונטאז׳ אחד. בראשונה משקיע רואה בכל מתאם עוד מהנדס. גונן מתקן: ״מתאם כן. מהנדס לא. המנוע עושה אוטומציה לרוב העבודה.״ המשקיע סוגר את הלפטופ: ״יש לכם טכנולוגיה. עכשיו נשאר רק עסק.״ המכה הראשונה היא המודל. בשנייה המשקיע מתרשם מן הפרוטוטייפ ומהצוות ושואל: ״מי יהיה המנכ״ל אחרי הגיוס?״ רום עונה: ״אני.״ הוא נשאל שוב ועונה: ״גם אני.״ המשקיע מציע להביא מנכ״ל מנוסה ולהשאיר את רום כמייסד. ״בחברה שלי.״ ״בדיוק.״ המכה השנייה היא זהותו של רום. בשלישית, בפיטאיה, המשקיע קוטע את רום לשיחת טלפון על פתיחת המסחר בניו יורק. אחר כך הוא מבקש שישלח את המצגת. רום אומר ששלח אותה ביום שלישי, והטלפון כבר מצלצל שוב. זו אינה ביקורת שאפשר להתווכח איתה, אלא מחיקה. במסדרון גונן ואנדריי מחכים עם הלפטופ הפתוח. רום אומר שהפגישה הייתה טובה ושצריך לחדד מספרים, אך סוגר את המחשב לפני שהפרוטוטייפ עולה. דפנה מציעה לו משרת מנהל מכירות בסטארט-אפ שכבר גייס. רום מחליק שמאלה וחושף את כפתור ״מחק״. האגודל נעצר והוא מכבה את המסך בלי למחוק.

פנים - בית רום ורונה, מטבח - לילה רום כמעט מחמיץ את הסולד אאוט הראשון של רונה, מתעשת וחוגג אותה באמת. כשהוא חושף את הספק שהמשקיעים שתלו בו, היא מזכירה לו מדוע דווקא הוא צריך להוביל. בבית רונה מדביקה שם שמיני ואחרון על טבלת הנרשמות לסדנה. היא אומרת לרום ״שמונה״. הוא עדיין בתוך דחיות המשקיעים ומציע לקנות את המקומות שנשארו. רונה מצביעה בשקט על הטבלה המלאה. רום מבין שהחמיץ את הרגע, מניח את הטלפון בצד וכותב על דף גדול ״סולד אאוט״. הוא תולה אותו על המקרר ומרים אותה בחיבוק: שמונה נשים זרות בחרו בה בלי שמישהו עשה לה טובה. רק אחרי שחגג אותה רונה אומרת שההתפטרות שקיבל בלעדיה עדיין אינה בסדר. רום מודה שאולי המשקיעים צודקים ואולי אינו מנכ״ל. רונה מצביעה על שמונת השמות: גם היא לא היתה בעלת עסק עד ששמונה נשים החליטו שכן. זו אינה הרצאת עידוד אלא הוכחה חיה מן הפעולה שלה. אחת התאומות מביאה את ראש האריה שרום הבטיח ללבוש למחרת. רום מתחייב לאסוף את התאומות מחופש ולקחת אותן לים כדי שחדר הסדנה יהיה של רונה. הוא מצדיע בכפת אריה אל שלט הסולד אאוט ואומר ״יום שישי שלי. ברזל״. התמיכה שלה וההבטחה שלו מתקיימות באותו פריים.

חוץ - גן הילדים, שער - יום מחוץ לשער, מחופש לאריה של ״מיץ פטל״, רום מקבל מטננבאום חלון של עשרים דקות. למרות פתרון של רונה שדורש עיקוף קצר, הוא משליך את ראש האריה לרכב ונוסע לפני שווידא מי אוסף את התאומות. ביום שישי רום ממתין מחוץ לשער הגן, כבר בתוך תחפושת האריה של ״מיץ פטל״ שהבטיח להיכנס איתה כשהשער ייפתח. ברכב מחכה ציוד הים, ועל הטלפון פתוחה הצעת העבודה כשכיר. רגע לפני שהשער נפתח טננבאום מתקשר: שני משקיעים נמצאים בהילטון לעשרים דקות בלבד והוא מוכן להכניס את רום עכשיו. אם לא יגיע, החלון נסגר. רום מתקשר לרונה בזמן שהיא מסדרת את החדר לקראת שמונה המשתתפות. היא אינה דורשת שיוותר על הפגישה ומציעה פתרון אפשרי: שיאסוף את התאומות, יביא אותן אליה וימשיך משם. הניווט מראה שהעיקוף ייקח שתים עשרה דקות. טננבאום שולח שהמשקיעים כבר מתיישבים. רונה מבקשת שרום לא ייסע לפני שיאשר לה שמישהו אחר בדרך. שער הגן מתחיל להיפתח והתאומות כבר מעבר לסורגים. רונה מבקשת שיאשר לה שלא ייסע לפני שמישהו אחר בדרך. רום מסיר את ראש האריה ואת הרעמה, משליך אותם לתא המטען על המצופים ודליי החול ונוסע בלי לענות. זנב האריה עדיין מחובר למכנסיו. ההברזה מסתיימת בהחלטה עצמה: הזדמנות אמיתית, פתרון אפשרי ובחירה לא להקדיש לו שתים עשרה דקות.

פנים - מלון הילטון, מסעדה ומסדרון המעליות / חוץ - חניון - יום עם חמש דקות, בלי לקוח וזנב אריה שמבצבץ מתחת לז׳קט, רום הופך זלזול למרוץ השקעה. בחניון ראש האריה וציוד הים מזכירים מה נטש, והוא בוחר לרדת לחוף לבדו. רום מגיע להילטון חסר נשימה, וזנב האריה עדיין מבצבץ מתחת לז׳קט. טננבאום מבחין ואינו מסגיר אותו. רום נכנס לחדר המשקיעים כמבקש רשות, מתחיל מאחורי הלפטופ ומדבר מהר. שאלות על לקוחות משלמים, מידלוור, ניסיון ניהולי ונוקיה מכווצות אותו, ולמלצר שמציע מים יש יותר קשב ממנו. במקום להמשיך להציג, רום סוגר את המחשב, מרוקן סלסלת לחם ודורש מכולם להכניס אליה את הטלפונים. מן המכשירים שעל השולחן הוא בונה פיץ׳ חי: חמישה יצרנים, ארבע מערכות הפעלה ושלושה גדלי מסך מול שכבה אחת של מוביליקס. הוא מסביר שהחברה מרוויחה מכך שאף יצרן לא ינצח ושגם המכשיר השישי יזדקק לה. כששואלים מי יהיה המנכ״ל הוא עונה ״זה תלוי״, מושך ״תלוי במה?״ ומנחית את בדיחת סטיב ג׳ובס. החדר עובר אליו. כששואלים כמה כסף כבר בפנים, הוא ממציא התעניינות של חצי מיליון ומנסח: ״כלום עוד לא חתום, אבל התגובות מעולות״. במקום לפתוח שמות הוא מסנן את המשקיעים ומבהיר שכסף אינו הקריטריון היחיד. טננבאום ממציא במקום עמלה של שישה אחוזים. רום בולע את ההפתעה, מגן עליו כאילו סיכמו ומכריז שאינו שוכר אנשים זולים. הוא מקציב למשקיעים זמן עד יום ראשון, מחלק את הטלפונים בחזרה וזורק את האחרון לדייויד. במסדרון טננבאום משיג אותו וחושף שהוא יודע שאין חצי מיליון. רום משיב ״עוד אין״. טננבאום מורה לו לדאוג שיהיה עד יום ראשון. כשנשאל לאן עכשיו, רום אומר שהוא יורד לים ומצדיק זאת בכך שרונה כבר תפרק אותו וחצי שעה בשמש לא תחמיר את המצב. בחניון ידו עדיין רועדת. ראש האריה מונח על המצופים ודליי החול, וארבע שיחות מ״רונה שלי רונה״ מחכות. רום הופך את הטלפון ויורד לחוף.

חוץ - חוף הילטון - יום על החוף רום הופך עניין של אבנר למיליון דולר באמצעות פומו, ואז מקבל תמונה של התאומות בים עם אבא אחר. בבית פרחים ושוקולד אינם קונים תשובה לחול שעל נעליו. באותו אחר צהריים, על החוף שמתחת להילטון, אבנר מזהה את רום מן הפיץ׳. רום מציג לו את מוביליקס ומשתמש בעניין של טננבאום כאילו כבר היה התחייבות. אבנר מבקש שישמור לו חצי מיליון דולר. הבלוף שרום זרק בחדר מתחיל להפוך למציאות. ברצף שיחות מהיר רום מספר לכל אחד שהשני רוצה את כל הסיבוב. כשאבנר מזכיר שהובטח לו חצי, רום עונה ״התיאבון גדל״. שניהם דורשים לדבר ישירות ומאמתים זה עבור זה את ההזדמנות. אבנר וטננבאום מתחייבים לחצי מיליון דולר כל אחד. ב־VO יחיד רום מזכה את הבלוף: ״לא שיקרתי. פשוט הקדמתי את המציאות בחצי שעה.״ מיד אחריו הטלפון נדלק בתמונה שרונה שלחה: התאומות בים, משני צדדיו של אבא אחר. רום הופך את הטלפון. רום חוזר הביתה עם זר גדול לרונה ושתי אריזות שוקולד זהות לתאומות. הילדות מתרככות מיד, והוא מנצל את התנופה כדי לספר שגייס מיליון דולר. רונה מניחה את הזר, עדיין עטוף, על השיש. אחת התאומות מפילה שוקולד, מתכופפת להרים אותו ומבחינה בחול על נעליו של רום. היא שואלת: ״גם אתה היית בים? אז למה לא באת אלינו?״ השאלה נשארת ללא תשובה וללא שורה נוספת.

פנים - מוביליקס, משרד קטן - יום לקוח ראשון דורש תמיכה בשבעים מכשירים. רום מצמצם את הבעיה לקבוצה הקריטית, גונן ואנדריי מעלים את הפיילוט, ומשם שנת ההמראה מאיצה בחוזים, טיסות והיריון שמתקדם בבית. ימים אחדים אחר כך המיליון הופך למשרד קטן. יהלי תולה את השם MOBILIX, אנדריי עונד תג עובד 001 וגונן מסדר רשימה של שבעים דגמים ליד כוורת המכשירים. הלקוח הראשון דורש שהשירות יעבוד על כולם עד יום ראשון. גונן מסרב לאינטגרציה מלאה, ללוח הזמנים ולוודאות הטכנית. רום אינו מתווכח עם הטכנולוגיה. הוא שואל אילו שנים עשר דגמים מחזיקים שמונים אחוז מן הלקוחות ומוכר פיילוט מדורג. רק כשהשיחה מסתיימת גונן מבהיר שהמערכת אינה תומכת עדיין באף אחד מהם; אנדריי מוחק דגם שעוד לא יצא לשוק, ורום מכריז שעכשיו הם יודעים על אילו אחד עשר לא לישון. גונן מושיב אותו לבדוק קריסות לצד הצוות. מוצאי שבת. ה-Happy Hour מתקיים מעבר לזכוכית בזמן גונן, אנדריי ורום עובדים על שורת המכשירים. כשהמסך מציג 12/12 CONNECTED הצוות מרים כוסות, אבל שורה חדשה בכוורת נדלקת באדום וכולם חוזרים למקלדות עם המשקאות. ב-VO רום מסביר: ״מיליון דולר נשמע כמו כסף, עד שאתה שוכר משרד, משלם משכורות וקונה שבעים טלפונים. פתאום זה נשמע כמו שנה וקצת.״ חוזה ראשון גורר חוזים בשפות נוספות, הכוורת והצוות גדלים ורום נע בין מוניות, מטוסים וחדרי ישיבות עם אותו טרולי. בבית ההיריון של רונה מתקדם לצד החברה. היא מכינה חוברות ותגי שם למחזור הבא, בזמן שהטרולי של רום נכנס לפריים, נסגר ושוב יוצא. על לוח המשפחה תאריך חזרתו מעשרה ימים באמריקה מוקף ליד תאריך הלידה המשוער.

פנים - דירת רום ורונה - יום כשנה אחרי הגיוס רום חוזר מעשרה ימים באמריקה בדיוק בזמן ללידת עילי. שבוע אחרי הלידה רונה קובעת תאריך למחזור הבא, אומרת כן למיאמי ומטילה על רום ביומן את יום הילדים. כשנה אחרי הגיוס רום חוזר מעשרה ימים באמריקה לדירה הקטנה והצפופה, מוקף מיד בשתי התאומות ורונה בהיריון מתקדם. כשהמים של רונה יורדים הוא משליך את הטרולי, אוסף מפתחות ומוביל את המשפחה לבית החולים, תוך מחשבה כמה קרוב היה להחמיץ את הלידה בגלל נסיעת עבודה. אחרי הלידה הוא עוטף את עילי התינוק בצעיף הפועל רמת־גן ומניח לידו חולצה זעירה. לרגע הגוף שלו שוקט לצד רונה והילד. שבוע אחרי הלידה הבית שקט, אבל הטרולי כבר פתוח מחדש. ליד רונה ועילי מונח ארגז פתוח של חוברות ותגי שם. אורי מדווח על ארבע מתעניינות ושואל מתי המחזור הבא. רונה בודקת את לוח המשפחה, מקיפה יום חמישי בעוד שישה שבועות וכותבת את התאריך על הארגז. כשהטלפון של רום רוטט עם מיאמי, היא אומרת לו להשיב בחיוב ומבהירה שבחמישי הזה היא בחדר והוא עם הילדים. הזמנת יומן קופצת, רום מאשר ומתחיל לסגור את הטרולי. כשהוא אומר שזה רק עד שהכול יתייצב, רונה נועלת את מועד החזרה: רביעי בלילה. רום יוצא למיאמי. רונה נשארת עם עילי ושתי התאומות, אבל ארגז הסדנה נשאר פתוח והתאריך נשאר על הלוח. רום רואה בגבול שקיבל הוכחה שהעומס זמני ושאפשר להחזיק הכול, בלי להבין שכבר נדרש מנגנון מיוחד רק כדי שהמסלול של רונה לא ייעלם.

פנים - מוביליקס - יום רום דוחף את מוביליקס להנפקת בזק בתוך עשרים ואחד יום, מבטל לצוות את החופש והופך את החברה כולה למכונה שרצה נגד השעון. שנתיים אחרי לידת עילי מוביליקס כבר צפופה בעשרות עובדים. אלירז ונגה מ־IBI מציעים לרום ולגונן הנפקה בתוך עשרים ואחד יום: גיוס של חמישים מיליון דולר לפי שווי מאתיים, עם אפשרות להפוך עשרים וחמישה מיליון לכל מייסד לכסף בבנק אחרי חצי שנה. רום מבקש עשרים וארבע שעות, אבל מיד מוסר ליהלי זימון לבורד לאותו ערב בניסוח שמייצר דחיפות. פיד קצר חושף כיצד חפיסת הסיגריות בפח נהפכה להרשמה למרתון, כיצד הקיר בקילומטר השלושים ושניים נשאר מחוץ לרשת וכיצד רק קו הסיום והמרתונים הבאים עלו לפייסבוק. סביב שולחן הבורד נזרקים לונדון, אוסטרליה ושווי של מיליארד שקל. עדי מזהיר שהדוחות יתיישנו אם יפספסו יום ושאין דרך בטוחה להספיק. רום בוחר לרוץ עכשיו. ב־VO רום: ״הנפקה נשמעה לי כמו משהו שחברות מתכוננות אליו שנים. אלירז הציע עשרים ואחד יום. בישראל קראו לזה חלון הזדמנויות. העובדים קראו לזה לבטל את החופש.״ במונטאז׳ עדי וצוותו טובעים במסמכים, גונן מחליף עובד שנרדם על תשקיף, ומאיר הנהג מדקלם את מודל ההכנסות. בבית רונה והילדים אורזים לאנטליה מול רום החותם בשיחת וידאו. המספרים על לוח החברה נסגרים עד יום אחד, והמזוודה של רום עוברת מן הבית אל המשרד.

פנים - מגדל שלום, משרדי IBI / חוץ - בננה ביץ׳ - לילה בלילה שלפני ההנפקה השווי נחתך ממאתיים למאה ועשרים מיליון דולר, ורום צריך להחליט אם העלבון שווה את אובדן החלון. בלילה שלפני ההנפקה אלירז חותך את השווי ממאתיים למאה ועשרים מיליון דולר. רום מאשים את החתמים בתרגיל של הרגע האחרון, מבטל כביכול את ההנפקה ודורש שישלמו את ההוצאות. ב־VO רום: ״מאתיים מיליון הפכו למאה ועשרים בלילה אחד. לא הפסדנו שמונים מיליון. מעולם לא היו לנו שמונים מיליון. באופן מפתיע, זה לא כאב פחות.״ על החוף אלירז מסביר שהמספר לא הידרדר, אלא רק הציפייה של רום זינקה, ושעצבנות בשווקים עלולה לסגור את החלון. רום מזהה שלפני חודש היה חוגג את אותה הצעה ומחליט להתקדם.

פנים - מוביליקס, אופן ספייס - יום המניה נפתחת בירוק, אך במקום לעלות למטוס רום דוחף את המזוודה מתחת לשולחן ולוקח את שיחות האנליסטים שגונן הציע לנהל במקומו. למחרת המניה נפתחת בירוק והעובדים חוגגים בקולה כשמפניה. אלירז אומר שעכשיו כל אנליסט בארץ ירצה חצי שעה ושביום הראשון קובעים איך השוק קורא את החברה. המזוודה של רום כבר במשרד וגונן מציע חלופה אמיתית: ״סע. אני מחפה עליך. אני גם הקמתי את החברה הזאת.״ רום מתעקש שהאנליסטים מבקשים מנכ״ל, וגונן משיב שהם מבקשים תשובות ושלשניהם יש. רונה אינה מבטלת ואינה מחכה להכרעה נוספת. היא לוקחת את הילדים ונוסעת. כשהשיחה הראשונה מאנליסט נכנסת, רום מביט בגרף, בגונן ובמזוודה, דוחף אותה מתחת לשולחן ועונה. ההצלחה מלמדת אותו שהשווי הבא תמיד נמצא בעוד שיחה, ומלמדת את המשפחה ואת גונן להמשיך גם בלעדיו.

חוץ - טיילת תל אביב / הרברט סמואל - יום חצי שנה אחרי ההנפקה רום זוחל בפקק באלפא שחורה, כבר בתוך מיתולוגיית הרוק-סטאר שהשוק בונה סביבו. ב-VO הוא מספר שחבר של טננבאום נתן לו את המפתחות כדי שייראה כמו כוכב רוק, ורונה ניסחה את המכונית באופן פחות מחמיא. שליח על קטנוע מזהה אותו ומספר שהשקיע בו את כל מענק השחרור. רום מורה לו ברצינות להגדיל פוזיציה, מזנק ברמזור ובודק במראה את החיוך שלו לפני הכניסה למשרד. פנים - מוביליקס, אופן ספייס / משרד רום - יום המניה עלתה שבעים אחוז ורום נכנס כאילו הניצחון כבר הוכרע. הוא הופך לילה בלי שינה לבדיחה על נדודי שינה ואופציות, חוצה את המשרד בצ׳אפחות ומקבל את השיחה השלישית מאריאל מכלל. אריאל ושוקי מציעים לקנות ממנו מיד חלק ממניות מוביליקס בעשרה מיליון דולר. על המסך מופיעה עסקת הבלוק, ובטלפון מחכה הודעה מ״רונה שלי רונה״: הבנק אישר את הדירה וצריך להראות הון עצמי עד סוף החודש. ליד המסך תלוי ציור של התאומות עם בית ואופניים. היד של רום רועדת והוא כמעט מסכים. רום מביט במדבקת THE ONLY WAY IS UP ובעובדים שמתחילים להקשיב. האמונה נהפכת להופעה. הוא מסביר שהמניה רק התחילה לזוז ושמכירה עכשיו תהפוך אותו לקפטן שיורד ראשון. אריאל מסרב לקנות את ההצגה, ושוקי מזהיר שהאקסל אינו זוכר כריזמה. רום מסרב להצעה בפעם הראשונה. כשהוא יוצא ואומר רק ״טלמרקטינג״, העובדים מבינים מחצי הקשבה מה קרה, בלי שרום יכריז שהציעו לו למכור או שסירב. פנים - משרד רום, מוביליקס - רגעים אחר כך רק לאחר הסירוב הראשון מאיה מגיעה. היא סוגרת את דלת הזכוכית, דורשת מרום להקשיב בלי להופיע ומפרקת את הרציונל: זו רק חמישית מהאחזקות שלו, והוא יכול לשמור שמונים אחוז מן החלום ולהבטיח את המשפחה. כשהיא שואלת אם היו לו עשרה מיליון דולר במזומן, האם היה משקיע את כולם היום במוביליקס, אין לו תשובה. היא מציעה לו למכור אפילו מיליון דולר או מיליון שקל, ז׳יטון אחד בלבד. לרום ניתנת דרך אמיתית לתקן בלי לוותר על הזהות שבנה. רום מביט שוב בציור ובהודעה של רונה, אבל אומר ״עוד קצת״. הוא מבטיח שרבעון או שניים יספיקו, שהעסקה בארצות הברית תיסגר ואז ימכור. מאיה מזהירה אותו שלא יצא מן החדר גבר אלא אבא. לרגע אין לו הופעה, ודווקא מפני שהיא ראתה אותו הוא ננעל. הוא מודה לה ושולח אותה לומר לאריאל שניסתה. זה הסירוב השני: לא תגובת אגו מיידית, אלא דחייה מודעת של האפשרות לתקן. פנים - מוביליקס, אופן ספייס / מטבחון - המשך רום סוגר את ההצעה ויוצא אל מכונת הקפה. מחיאת כף אחת של עידו מתפשטת לעובד אחר, לשולחן שלם ולקריאת ״לא מוכרים״. יהלי, שבדיוק עמדה למכור מניות משלה, מבטלת את הוראת המכירה ומצטרפת. רום מרים את כוס הקפה כמו גביע ומתמסר לקהל. ליד המעליות מאיה עומדת בידיים שלובות ואינה מוחאת כפיים. כשהוא פוגש את מבטה החיוך נסדק, ואז דלתות המעלית נסגרות והוא מחייך חזק יותר.

פנים - בית רום ורונה, מטבח / פינת אוכל - לילה רום חוזר הביתה עם סיפור גבורה על הסירוב לעשרה מיליון דולר. רונה חושפת שהמחיאות הכריעו החלטה משפחתית ומוציאה את מניות מוביליקס מתוכניות הבית. בערב בבית קובץ תקציב הבית והסדנאות פתוח מול רונה, הילדים מחכים לפיצה והאפליקציה מבטיחה שוב ״עוד 10 דקות״. רום נכנס באופוריה; התאומות מסתערות עליו והוא ועילי קופצים ושרים ״הפועל רמת־גן״. רום אומר לרונה שלא תאמין איזה יום היה לו, והיא נותנת לו עד שהפיצה תגיע: ״זאת אומרת, יש לך זמן״. הוא מקים הופעה משפחתית ומחקה את אריאל ואת שוקי. הוא מספר איך סירב להצעה וכיצד כל המשרד קם והריע ״לא מוכרים״. הילדים נסחפים ורונה צוחקת איתם באמת. ואז היא שואלת כמה הוצע. ״עשרה מיליון דולר.״ הצחוק נעלם. רונה שולחת את הילדים לשטוף ידיים ושואלת מדוע אפילו לא התקשר אליה. רום מזכיר את עסקת ארצות הברית ואת המחיר שיכול להכפיל את עצמו ברבעון הבא. רונה עונה שהבית, המשכנתא, הגן והסדנאות כבר יושבים כולם על אותה מניה: ״אני משקיעה בלי זכות חתימה.״ רונה מסובבת אליו את המחשב. ״העובדים הצביעו. מי הצביע בשבילי?״ רום אומר שאלה המניות שלו, אך אינו עונה לשאלה. מול עיניו היא מוחקת את מניות מוביליקס משורת הנכסים הזמינים והסכום שעליו בנו מתכווץ. בשורת הרחבת הסדנאות היא מחליפה את מקור המימון מ׳מימוש מניות׳ ל׳הכנסות העסק בלבד׳, מושכת עבורו כיסא ומבקשת שישב ויחליטו עכשיו על מה הם כן בונים. צלצול הפיצה קוטע את השקט. רום מביט בכיסא, במחשב ובדלת, הולך אל השליח ונותן לו טיפ מוגזם. ליד השולחן הילדים אוכלים ורום חוזר להצחיק אותם בקול קצת חזק מדי, בעוד הצלחת של רונה נשארת מלאה והכיסא נשאר ריק מול השורה החדשה.

פנים - מוביליקס, מחלקת פיתוח - יום האייפון והאנדרואיד מצמצמים את הג׳ונגל לשתי משפחות, בעוד מוביליקס עוברת פיבוטים, פיטורים ופחות שולחנות. רום מהמר על שבעת הלקוחות ועל הענן של הרבעון הבא, ובלילה חוזר לעשרת המיליונים שסירב לקחת. בסוף 2007, מול כוורת מלאה במאות טלפונים צבעוניים, רום מסביר ב-VO של בדיעבד שרק שנים אחר כך קראו לאייפון ברבור שחור: אירוע שמשנה את כללי המשחק ושאחרי בואו כולם מסבירים מדוע היה צפוי. גונן מוציא מקופסה לבנה את האייפון הראשון שהביא מניו יורק. רום מחפש את המקלדת, מכנה אותו טלפון נישה לילדים ורואה בו חדשות טובות למוביליקס: עוד טלפון בג׳ונגל. גונן מנסה להעמיד את האייפון בכוורת, מגלה שאינו מתאים ומשכיב אותו לרוחב. מונטאז׳ 2008-2012 מצמיד את שינוי השוק להתכווצות הפיזית של החברה. האייפון ואנדרואיד מקבלים תאים והאופן ספייס עדיין מלא; חוזה של 700 אלף דולר נפתח. על לוח אסטרטגיה MOBILIX VIDEO נמחק, MOBILIX MESSAGING נמחק ו-MOBILIX CLOUD נשאר. ב-VO רום מודה שלא קראו לזה להצטמק אלא להתייעל: פיבוט, עוד פיבוט ושני גלי פיטורים, עם פחות שולחנות ויותר מצגות שמסבירות מדוע החברה בכיוון הנכון. מובילים מוציאים שולחנות, מחיצת זכוכית סוגרת חצי קומה ויהלי מדביקה את הלוגו על קיר צר יותר. במקביל עוז נולד; חוזה נשחק מ-700 אלף ל-70 אלף ואז לא מתחדש, ומקרר הבירות נשאר מלא ומואר. ה-VO מסכם שחמש שנים אחר כך נשארו בג׳ונגל שתי משפחות ושתיהן הסתדרו מצוין בלי מוביליקס. ב-2012 הכוורת כמעט ריקה והגרף האדום יורד מתחת למדבקת THE ONLY WAY IS UP. גונן מניח מול רום את הנתונים: וודאפון אינה מחדשת, טי מובייל יורדת משבע מאות לשבעים אלף והלקוחות מפתחים בעצמם לאייפון ולאנדרואיד. הוא מציע לעצור את הפיתוח למכשירים הישנים, לצמצם, לשמור מזומן ולחפש קונה או כיוון חדש לפני שייגמר הרבעון. רום אינו מתעלם מן העובדות: הוא מהמר על שבעת הלקוחות ועל מוצר הענן שיעלה ברבעון הבא ומסרב לפטר שוב לפני שייתן לו לצאת. אחר כך הוא אומר בשקט שהבטיח לאריאל ״עוד קצת״, מעביר אצבע על הכוורת ושואל מי לקח את הנוקיה. איש לא לקח אותה; פשוט הפסיקו להוסיף. ב-03:17 רונה ישנה ורום מחפש בטלפון את אריאל. הצעת רכישת המניות בעשרה מיליון דולר עולה. כשרונה זזה הוא הופך את הטלפון על המזרן, מחזיר את החדר לחושך ונשאר ער.

פנים - מוביליקס, חדר ישיבות - יום אחרי שאיש אינו מוכן לקחת את מוביליקס אפילו בחינם, רום מציע תוכנית הישרדות סבירה. גונן בוחר בגט, ובישיבת בורד אחת טננבאום סוגר את החברה. במונטאז׳ לילות קצר, ב-00:48 רום מציע את מוביליקס בחינם והשיחה מתנתקת; ב-04:06 הוא מוחק את הקונה האחרון מלוח הקונים האפשריים. בבוקר גונן מביט בלוח המחוק. רום מסתובב אליו והחיוך כבר במקום. הוא פורס תוכנית הישרדות סבירה: שבעה לקוחות יציבים, משרד קטן, אנדריי ושני מפתחים, בלי משכורות לשני המייסדים, וחצי שנה לבנות את הדבר הבא. גונן שומע עד הסוף ואינו מרים אגודל. הוא אומר שהוא מתחיל בגט ביום ראשון. רום מכנה זאת ״אקזיט למונית״, אבל גונן נשאר יבש ומדויק: הוא צריך לקום בבוקר ולדעת מה הוא בונה, וכרגע אין מה לבנות. כך הוא יוצא כמומחה וכשותף שמציב גבול, לא כקורבן או כבוגד. יש רק ישיבת בורד אחת. על המסך: קונים אפס, מזומן לשלושה חודשים ועשרים עובדים. רום מציג לבדו את אותה תוכנית: שבעה לקוחות יממנו צוות קטן, בלי משכורות מייסדים, לחצי שנה ואולי תשעה חודשים. טננבאום מסיר את משקפיו ואומר שאת הכסף הפסידו ואינו רוצה גם תביעות. כשרום מכנה זאת מסלול המראה, טננבאום משיב בחום: ״אתה עוד תקים חברה, רום. את זאת אנחנו סוגרים״. הלפטופים נסגרים. מעבר לזכוכית עובד מרים אגודל ושאלה; רום מחזיר אגודל והיד נשארת תלויה באוויר.

פנים - מוביליקס, אופן ספייס - ערב רום נשאר במוביליקס בזמן שיהלי, גונן, אנדריי והלוגו יוצאים ממנה, ואנדריי בוחר להישאר לצדו גם בלי חברה, משרד או שכר. כמה שבועות אחר כך מגיע היום האחרון. עובדים יוצאים עם ארגזים, תגי עובד ולפטופים נערמים על שולחן הקבלה, הלוגו כבר ירד ומקרר הבירות עדיין מואר. יהלי ההרה מניחה מפתח ולפטופ. רום אומר שהיא יוצאת לחופשת לידה ולא עוזבת; יהלי משיבה שאין עוד חופשת לידה ומבקשת שיתקשר כשיהיה למה לחזור. גונן מניח את התג ליד המפתח. ״תתקשר״, הוא אומר; רום משיב ״ברור״, וגונן יוצא בלי נאום ובלי סימון בגידה. אנדריי מפרק את מתקן המתח מן המשקוף. רום מבהיר שאין עוד חברה, משרד או דרך לשלם לו. אנדריי בוחר להישאר, מסתיר את הנאמנות בבדיחה יבשה ומעמיס את המתקן על הכתף: ״במשרד הבא קיר אמיתי״. אנדריי מעמיס את מתקן המתח על הכתף ומבקש שבמשרד הבא יהיה קיר אמיתי. רום כמעט מחייך. אנדריי יוצא ורום נשאר לרגע בחלל שזה עתה מת.

פנים - חדר כושר / התרנגולדות - בוקר למחרת שירה גינת מובילה את רום לאגף התרנגולדות. סיפור מאה המייל חושף את יעד הקצה הבא שלו, והוא שוכר את האגף אף שאין לו חברה, רעיון או שם. למחרת בבוקר רום כבר מחפש בטלפון משרד קטן עם שני חדרים, מטבחון ומקלחת. שירה גינת שומעת אותו בחדר הכושר, לוקחת את הבקבוק ומובילה אותו לבניין ברמת החייל שבו יש חדר כושר, מגבות, כביסה ומקלחות. רום אומר שבעוד חודשיים ירוץ מאה מייל, ושאלתה של שירה פותחת את סוף השבוע במיאמי: חתונה משפחתית מול מרוץ Long Haul, וסיפור הקאובוי שרץ במקום סוסו הפצוע וקיבל אבזם. רונה מבררת את מחיר המרוץ בבית ובזמן: שבוע של שקיות ופסטה ואחריו התאוששות במיטה. היא אומרת לרום שיעשה זאת אם הוא רוצה, אך היא תישאר עם הילדים במיאמי. רום מחייך כאילו קיבל אישור; היא מבהירה שזה לא היה עידוד. כששירה מחכה לתשובה הוא מסביר שאינו אוהב לבזבז סוף שבוע פנוי. שירה מכניסה אותו ל״תרנגולדות״ ומכריזה: ״בנות, הבאתי לכן הייטק״. שלושים ראשים מסתובבים והדממה מתפוצצת בצחוק. מירב מציעה את האגף הקטן בשנים עשר אלף שקל לחודש. רום שוכר מיד. כשמירב שואלת מה לכתוב על הדלת ומה שם החברה, הוא מודה שאין עדיין שם לא לזה ולא לזה. רק אז נפתחת ההזמנה לכנס ״מרעיון ליוניקורן״. רום מביט באגף הריק ולוחץ ״אישור הגעה״.

פנים - יוליה, נמל תל אביב - יום רום מתחזה בכנס ליזם שיצא עם מיליונים ומייעץ למייסד צעיר לקחת כסף. כשהצעיר מציע לו להצטרף אך מניח שאין לו סיכוי, רום מחייך ומוותר על הדלת שנפתחה. בתקופה שלאחר סגירת מוביליקס רום מגיע לכנס ״מרעיון ליוניקורן״. על הדלפק ממתין תג שהודפס כשנרשם, עוד לפני הסגירה: רום כרמלי, מוביליקס, מנכ״ל. במראה שמאחורי התגים הוא פוגש פנים לא מגולחות ועיניים אדומות, מזדקף, בודק חיוך ומלביש אותו. הוא בוחר לא לתקן את התג ומצמיד אותו. ב־VO רום: ״כדי שאנשים בהייטק יחשבו שמכרת חברה, אסור להגיד שמכרת חברה. אומרים NDA ומחכים שהם ישקרו לעצמם.״ הוא נכנס כאילו הוא עדיין אחד ממלכי התעשייה, מסתיר את העייפות בתנועה, בדיחות וקפה ומספר למשקיע ותיק שהסיפור ״סגור״ תחת NDA ושכולם יצאו מרוצים. האנשים סביבו משלימים בעצמם אקזיט של מיליונים. מייסד צעיר שניגש אליו מספר על הצעה גדולה מקרן ועל הפחד לוותר על אחוזים. רום שואל כמה חודשי מסלול נותרו ואומר לו לקחת את הכסף: מאה אחוז מחברה מתה שווים אפס. בזמן המשפט ידו מכסה לרגע את המילה ״מוביליקס״ שעל התג. הודעת בנק מודיעה על חיוב שנדחה. רום הופך את הטלפון וממשיך לייעץ בלי לשנות את החיוך. המייסד שואל מה הדבר הבא של רום. רום מהסס. המייסד אומר: ״הייתי מת שתצטרף אלינו, אבל אני מבין שאין לי סיכוי לפתות אחד כמוך.״ רום מחייך. המייסד קורא את החיוך כתשובה, מודה לו והולך. רום נשאר בין האנשים שמחליפים פרטים, עם תג המנכ״ל ובלי האדם היחיד שפתח לו דלת אמיתית. החיוך נשאר עוד רגע ואז יורד. הוא יוצא מן הכנס כשהתג עדיין צמוד לחולצה.

חוץ - חוף מציצים, שירותים - יום רום מסיר את תג המנכ״ל ומסתתר בלשכת התעסוקה. כשטננבאום מגיע עם שר האוצר הוא כמעט נמלט, אך חוזר למסך, לוחץ ״לא״ וטננבאום מסיט את הפמליה ושומר על כבודו. בשירותי חוף מציצים רום מסיר את תג מוביליקס ומניח אותו על חולצת הכנס בתוך התיק. הוא מחליף לבגדי ספורט, חובש כובע נמוך ופותח את האופניים הישנים שקנה אחרי שמכר את האלפא. עם תיק הבגדים על הגב הוא רוכב לקריית הממשלה. בכניסה השומר שואל לאן. רום אומר ״לחתום״ בלי להרים את המצחייה. בקומה השנייה הוא בוחר את עמדת ההתייצבות הרחוקה וקורא על המסך: מעסיק אחרון: מוביליקס. תפקיד אחרון: מנכ״ל. האם עבדת השבוע? אצבעו נעצרת מעל ״לא״. בדיוק אז שר האוצר, פמלייתו וטננבאום מגיעים. טננבאום מזהה את רום בהשתקפות ואינו קורא בשמו. רום נסוג צעד מן המסך ומביט לעבר היציאה. אחרי רגע הוא חוזר לעמדה ולוחץ ״לא״. טננבאום נע חצי צעד, מסתיר אותו בגופו מן הפמליה ומסיט את השר למסלול אחר. ״התייצבותך נקלטה״ מחליף את שורת המנכ״ל. רום וטננבאום מחליפים מבט מרחוק. טננבאום מהנהן פעם אחת, בלי רחמים. רום יורד במדרגות הנעות, הכובע נשאר נמוך ותג המנכ״ל סגור בתיק.

פנים - התרנגולדות, האגף של רום - ימים במשך חצי שנה רום ואנדריי מנסים באגף הריק מיזמים שאינם שורדים. אנדריי אומר לו שהוא מובטל שפשוט יש לו משרד, ורום נשאר מול ״הבעיה:״ הריקה. ביום הראשון באגף אנדריי מבריג את מתקן המתח לקיר אמיתי. עובדות התרנגולדות מפתיעות אותם בעוגה שעליה ״אקזיט״ ו״הנפקה״ וביצי מרציפן מוזהבות. מירב אומרת שהן מתחילות מהסוף. כששירה שואלת מה הם בונים, רום משיב שאילו ידעו לא היו צריכים משרד. הצחוק מחזיר לו לרגע את דמות היזם; אנדריי אינו צוחק. במשך חצי שנה הלוח מתמלא ונמחק: היכרויות לבני שישים פלוס, התערבות קבוצתית להרזיה, מסחר אלגוריתמי שמפסיד 38 אחוז, קופונים לפי מיקום ורשת חברתית לשחקני גולף. מעבר לזכוכית התרנגולדות משלימות קמפיינים ועושות עבודה אמיתית; באגף של רום מצטברים חשבונות שכירות מתחת לביצת מרציפן שנשארה מן העוגה. למשקיע אחרון רום אומר שהם בודקים כיוונים ומשקר ששישה חודשים הם שישה שבועות. המשקיע מבקש שיחזרו כשיידעו מה הם. אנדריי אומר ששישה חודשים הם בעיה. לרום עדיין אין ״האחת״; לאנדריי יש חמישה רעיונות שאינם מאמינים בהם ומשרד שאינם צריכים. ״אתה מובטל. פשוט יש לך משרד.״ רום שואל מדוע הוא עדיין שם, ואנדריי משיב שהבטיח להישאר, אך להישאר אינו לבנות. הוא עדיין קובע לתשע למחרת. לבדו רום מנסה לנגוס בביצת המרציפן שהתייבשה כמו אבן, מוחק את כל הרעיונות וכותב על הלוח ״הבעיה:״. הטוש נשאר באוויר בזמן שהתרנגולדות חוגגות מעבר לזכוכית.

חוץ - אצטדיון נתניה, יציע - לילה בשפל האבטלה רום זוכה עם ילדיו בגביע של קבוצה שכבר ירדה ליגה. לרגע הוא מאושר בלי חברה ובלי שווי, ובדרך החוצה בוחר לזכור את הגביע ולא את העונה. ב־8 במאי 2013, כשהוא בלי חברה, בלי עבודה ובלי מושג מה יעשה למחרת, רום עומד ביציע גמר גביע המדינה עם עוז על הכתפיים ועילי אוחז בידו. הפועל רמת־גן, שכבר ירדה ליגה, מבקיעה את הפנדל המכריע. היציע מתפוצץ. רום מוריד את עוז, מושך אליו את עילי ושלושתם קופצים בתוך חיבוקים של זרים. לרגע אין מנכ״ל ואין מובטל, אין כישלון ואין מחר. יש רק שייכות משותפת. אחרי המשחק עוז ישן על כתפו, ועילי יורד במדרגות כשהצעיף כרוך סביב שניהם. עילי מזכיר שאף על פי שניצחו, הקבוצה ירדה ליגה. רום משיב: ״ליגה זה לעונה. גביע זה לנצח״.

חוץ - בית העלמין ירקון - יום בהלוויית ברוך, סדרן העבודה ששיבץ את רום לטיסות והיה מעורב בתחילת הקשר עם רונה, ההספד של רום מחזיר ביניהם לרגע את הקרבה. כשהיא נשארת לחכות לו, הוא משאיר את הטלפון בכיס אך אינו מצליח לומר את המילים שיעצרו אותה. בתוך שפל האבטלה רום ורונה מגיעים להלווייתו של ברוך איטח. ב־VO רום: ״באותה תקופה רונה ואני דיברנו כמעט רק על הילדים. ואז ברוך מת.״ ברוך היה סדרן העבודה המיתולוגי ששיבץ את רום לטיסות והיה מעורב בתחילת הקשר שלו עם רונה. בתו מזמינה את רום לדבר. הוא עולה בלי דף ובאמצעות חיקוי מדויק ומצחיק מספר כיצד ביקש מברוך לשבץ דיילת מסוימת איתו לשבוע ביוהנסבורג. כיצד היא אמרה שרק התחילו לצאת ושבוע יחד מוקדם מדי. ואיך חזר לברוך עם הזנב בין הרגליים וביקש להוריד אותה מהטיסה. ברוך התפוצץ לשמע העובדה ש״הדיילת הבריזה לרום כרמלי״. הקהל צוחק בתוך האבל. אז רום מגלה שלדיילת קראו רונה ושכיום יש להם ארבעה ילדים. הוא מסיים: ״תודה, ברוך, שהורדת אותה מהטיסה.״ כשרום ורונה משליכים עפר, אצבעותיהם נוגעות. אחרי הקבורה רונה אינה הולכת עם הקהל. היא מחכה לו ואומרת: ״עשית אותו בול״. הם עומדים קרובים יותר מכפי שהיו בתחילת היום. רום פותח את הפה. הטלפון רוטט בכיסו וידו נשלחת אליו. רונה אומרת: ״תענה״. היד שלו נעצרת ונשארת בכיס. היא מחכה עוד רגע. רום אינו עונה לטלפון - אבל גם אינו מצליח לדבר. הרטט נפסק. רונה הולכת.

פנים - בית רום ורונה, דלת הכניסה / סלון - לילה בערב פיצה משפחתי שכבר נשבר, רום מגלה שאיש אינו יודע היכן השליח. בזמן שרונה מפסיקה לחכות ומעלה את הילדים לישון, הוא הופך חמישים ושתיים דקות אבודות לזרע החברה הבאה. כמה ימים אחרי ההלוויה רום מנסה להחזיר משהו מן הקרבה שנפתחה בבית העלמין. הוא חוזר מריצה באיחור, רואה שיחה שלא נענתה מרונה ומדליק בכניסה את ״למי בא ערב פיצה״. הילדים חיכו לו עם סרט מושהה ושולחן מוכן. בתוך האבטלה הוא נאחז בערב הזה כדבר אחד שעוד יוכל לתת להם. אבל המשלוח שכבר שולם לא הגיע. רום משתלט על הבעיה, מתקשר לפיצרייה ודורש מיקום מדויק. התשובה החוזרת, ״בדרך, עוד עשר דקות״, משגעת אותו יותר משהיא מטרידה את רונה, שמבקשת רק שיישב. הוא אינו מסוגל לקבל שאיש אינו יודע. אחרי עוד המתנה רונה מפסיקה לחכות: מאכילה את הילדים במה שיש ומתחילה את שגרת השינה. כשהפיצה מגיעה קרה, אין עוד ערב להציל. רום אומר שיש לו שיחת עבודה ונכנס לחדר עם הקבלה. הוא מתקשר לניר, זכיין פיצה האט ואב מהכיתה, ושואל איך המערכת יודעת היכן השליח. ניר מסביר שאין מערכת: העובד, האחראי והשליח אומרים גרסאות שונות, כי ״מה אנחנו גט־טקסי? כולה פיצה״. רום מקיף על הקבלה את 19:50 ו־20:42 ומותח קו ביניהם. החיוך הראשון מזה שבועות עולה על פניו ואינו שייך לערב. עוז קורא ״אבא״ מן המסדרון ורום עונה ״רגע״ בלי להרים את הראש. רונה לוקחת את הילדים לצחצח שיניים וסוגרת את הערב בלעדיו. רום נשאר מול חמישים ושתיים הדקות, בזמן שהסרט בסלון עדיין מושהה.

חוץ - טיילת - יום רום מבקש מגונן להמר עליו שוב, נאלץ להודות שדחה את תוכנית ההצלה שלו כשעוד היה זמן ומקבל רק שבוע מבחן - אך כבר שומע בו ״כן״ לחברה. אחרי ריצה רום שולח לגונן הודעה ראשונה אחרי זמן רב: ״יש מצב לקפה היום? יש לי רעיון״. בבית הקפה הוא כבר הזמין לגונן שחור בלי כלום ומניח ביניהם את קבלת הפיצה, שעליה מוקפות 19:50 ו־20:42. גונן מצייר עסק, שליח ולקוח: שלושה גורמים שכל אחד רואה רק חלק מן הדרך. רום מבין שהבעיה חורגת מפיצה לאוכל, חבילות ותרופות, אבל מודה שעדיין אינו יודע מה המוצר אלא רק מה חסר. רום אומר שיעשו זאת יחד ושגונן יעזוב את גט. גונן עוצר אותו: ״זה שאני עוזר לך לחשוב לא אומר שאני חוזר.״ לו טוב, ולרום אין כרגע דבר מלבד קבלה. רום מנסה למסגר את פצע מוביליקס כריחוק הדדי - כשהכול נשרף שניהם הפסיקו לדבר. גונן מסרב לסימטריה: כשעוד היה זמן הוא הציע לצמצם, לשמור מזומן ולחפש קונה. רום שמע פחד ודחה אותו, וכשהחברה כבר נשרפה סגר בפניו את הדלת. רום נשאר בלי פיץ׳ ואומר: ״צדקת. לא הקשבתי. ואני מפחד לעשות את זה לבד.״ גונן אינו מתפטר. הוא מקצה שבוע של בקרים לבדיקה ומבהיר שבסופו מותר לו לומר שאין כאן חברה. עד אז אין שם, דומיין או רישום. הם ידברו עם זכיינים וינסו לשבור כל הנחה. התנאי האישי שלו: רום לא יחליט לבד ואז יעדכן, וכשהמצב נהיה רע לא ייעלם ולא יסגור בפניו את הדלת. על הקבלה גונן כותב ״מה אנחנו יודעים?״ מול ״מה אנחנו רק אומרים?״ ומחזיר אותה לרום. זה כן לשבוע וכן לרום. את החברה הם עוד צריכים להרוויח.

פנים - מטבח בית כרמלי - לילה רום כמעט הופך את שבוע המבחן לחברה לפני שקיבל כן, אך גונן מחייב אותו לבדוק את הרעיון ורק בתום השבוע מעביר אותו אל טור ״מה אנחנו יודעים?״. ב־05:47 רום כבר מול שתי לשוניות: הצעת אריאל בעשרה מיליון דולר וטופס רישום חברה חדשה, אף שגונן נתן רק שבוע בדיקה. רונה שואלת אם גונן באמת עזב את גט. רום מחייך: ״גונן כבר עמוק בפנים. הוא פשוט עוד לא יודע את זה.״ הוא מבטיח שהפעם יבנו מהר, ימכרו בזמן וישימו כסף בבנק. היא מבחינה שעוד אין חברה וכבר יש אקזיט. אצבעו מתקרבת לשליחת הטופס, אבל הקבלה שעליה גונן כתב ״מה אנחנו יודעים?״ מונחת על המקלדת והוא משאיר אותו פתוח. בצד השני של השולחן רונה פותחת הרשמה בתשלום למחזור של שמונה נשים סביב יעד, מחיר ושעות. רום מחפש מיד תוכנית גדילה. היא שוכרת את החדר הקטן לעוד יום חמישי אחד ומזכירה שבחמישי הקרוב הוא אוסף את הילדים. על המסך שלה מופיעות ההרשמות הראשונות. על שלו עדיין מחכה חברה שלא נרשמה. במשך שבוע רום וגונן מתחקרים זכיינים בכל בוקר ומנסים לשבור את הרעיון. הנחות נמחקות מן הקבלה, אבל אותה נקודה חוזרת בכל שיחה: העסק, השליח והלקוח מחזיקים כל אחד גרסה אחרת של הדרך. בתום השבוע גונן מעביר את הפער אל טור ״מה אנחנו יודעים?״ ואומר שעכשיו יש כאן חברה. רק אז רום שולח את הטופס והשם BLINQQ יוצא לאישור.

פנים - התרנגולדות, אגף BLINQQ - יום מרגע שגונן אומר כן, רום מדביק BLINQQ על דלת האגף שנשארה בלי שם חצי שנה, הופך את אנדריי רשמית לעובד 001 ומגיע לפיילוט ראשון מכספו הפרטי. מרגע הכן רום מאיץ. ב־VO רום: ״בלינקק עדיין לא הכניסה שקל. זה לא הפריע לה להתחיל לעלות כסף.״ השם BLINQQ מאושר וגונן עובר על הצעת מיתוג של 270 אלף שקל ומאשר. באותו אגף בתרנגולדות רום מדביק את השם על דלת הזכוכית שנשארה בלי שם חצי שנה. כך הכישלון מקבל בן־לילה צורה של חברה. אנדריי כבר יושב מול שני המסכים ומתקן המתח מעוגן בקיר. רום מניח לפניו הסכם אופציות ותג עובד 001; אנדריי אינו חוזר אלא מקבל הכרה רשמית בנאמנות שכבר נתן. גונן מגדיר את שכבת ההתאמה מעל המערכות הקיימות. יהלי מביאה את רונלי, חברת ההסעות של הקייטנה, לפיילוט ראשון של תשעים יום. בארוחת פאד תאי רום מקדם אותה למנהלת לקוחות, אף שיש רק לקוח אחד, והיא דורשת אופציות ומודיעה שבחלון הראשון תמכור. בבוקר שאחר כך משכורת אנדריי יורדת מחשבון משפחת כרמלי וחוצה את המסגרת. המידע הזה פותח את אינטגריטי: הגיוס הוא כבר צורך, לא פנטזיה.

פנים - בלינקק, מטבחון - יום און מאינטגריטי משפיל את רום וגונן ומערער את אמונו הטרי של גונן. רום מכסה על הפחד ב״הכול בשליטה״ ומקדים את פנטום כדי לזכות מחדש באמונו. רום נכנס למטבחון הצפוף של בלינקק עם קסדת האופניים הישנים וחולצת ריצה לחה. הוא מחליף לחולצת BLINQQ נקייה ומניח במקרר כריך עטוף מהבית. בטלפון מופיעה העברה לאנדריי מחשבון משפחת כרמלי והתראה שהיתרה חצתה את המסגרת. הוא הופך את המכשיר. גונן אומר: ״תהיתי מתי ייגמר לך הכסף.״ רום משיב: ״אל תתהה. נגמר מזמן.״ הם מתחילים בשיחות גישוש עם משקיעים חברים לצורך קבלת משוב. גונן מביא את און מאינטגריטי, ורום מגיע בטוח שיעיף לו את המוח. במשרדי אינטגריטי הם חולפים על פני קיר ALL IN אל מרפסת גג ושולחן עמוס בשאריות בראנץ׳ ובקבוקי שוקו. און לוקח קרואסון ומספר על הקרנת ״מטריקס״, בירות וקריוקי. הוא מתייחס לפגישה כטובה שהוא עושה לגונן, ואז מקטין גם אותו: שנות הניהול בגט, הוא רומז, הרחיקו אותו מן הטכנולוגיה החדשה. גונן בולע את העלבון. רום מחבר את הלפטופ, אבל לפני שהמסך עולה און עוצר אותו. הוא קובע שמיליון דולר שייך לעולם הישן, שהיום מתחילים במאה או מאתיים אלף ושמוצר לעסקים הוא חשיבה מיושנת. הוא קם לפגישה אחרת ומשאיר את רום עם הכבל ביד מול מסך שחור. בחוץ גונן אומר בעדינות שלמרות הדרך שבה און התנהג, חלק מהדברים נשמעו הגיוניים. עברו שנים מאז שרום גייס סיד, ואולי כדאי לבדוק סכום קטן יותר. רום מבין שהפגישה לא רק השפילה אותו: היא הורידה את הביטחון של גונן בו. במקום להודות שגם הוא התערער, הוא מבטל את און כמי שבא לדרוך עליהם, מבטיח שהכול בשליטה ומתקשר לדייב כדי להקדים את פנטום למחר. הוא הופך את החדר הבא להזדמנות להשיג כסף, למחוק את ההשפלה ולהוכיח לגונן שבחר נכון. גונן מסכים להגיע, אבל אינו חוזר בו מהספק. השאלה על מאתיים אלף עוברת איתו לפנטום.

פנים - מונית - יום יום אחרי ההשפלה באינטגריטי, רום מוותר על המצגת וברגע של פחד מספר את סיפור הפיצה. הוא וגונן עומדים יחד בניסיון להרוג את הרעיון ומרוויחים את מחיאות הכפיים. יום אחרי אינטגריטי רום וגונן נוסעים לפנטום. במונית בדיחת השתן של רצי האולטרה נעשית לשאלה רצינית מדי: גונן שואל באיזה שלב עוצרים, ורום עונה שזה תלוי כמה נשאר. בפנטום ניתאי, אחיו של רום ומנהל החממה, מקבל אותם בחום. דייב מחבק אותם וטננבאום, שמשקיע בקרן, מצטרף כדי לשמוע הפעם את רום עצמו. דווקא מפני שהחדר אוהב את רום, דייב מבקש מהשותפים לא לרחם ולנסות להרוג את הרעיון. רום מחבר את הלפטופ באותה תנועה מאתמול. רגע לפני שהוא מפעיל את המצגת נשמע קולו: ״אכלתי אותה. עוד ריג׳קט אחד מחבר שלי, וגונן חוזר לגט.״ הוא מנתק את הכבל בעצמו ומחשיך את המסך. במקום המצגת הוא מספר את סיפור ערב הפיצה. דייב עוצר אותו: סיפור יפה, אבל למה שדומינו׳ס תחליף מערכת בשביל מפה? גונן נכנס ומסביר שהם אינם מחליפים את המערכות הקיימות אלא מוסיפים מעליהן חיזוי עומסים ותקשורת בזמן אמת. שאלות על אינטגרציה, לקוח ראשון ומודל הכנסות נזרקות מכל החדר. רום וגונן עונים יחד ומעבירים ביניהם את הכדור בלי להסתכל. רק אחרי שהם עומדים במבחן משתרר שקט, ואז החדר קם ומוחא כפיים. דייב מבהיר שהחברות לא עזרה להם ושיש להם זהב. גונן נושא אל החדר את שאלת און ושואל אם לא עדיף לגייס מאתיים אלף. דייב עונה שמוצר לעסקים זקוק למיליון כדי להגיע למוצר וללקוח אמיתיים, אך מדגיש שזה משוב, לא הצעה. רום אומר שיש להם תשובה. גונן מתקן שיש להם דעה. ״בדיוק. סוף סוף אחת עם טעם,״ אומר רום. גונן אינו צוחק. בדרך למעלית ניתאי שולח לרום את הקשר של לימור מסקויה. הדלתות נסגרות עליו כשהוא כבר מקליד.

פנים - משרדי בלינקק / משרדי סקויה - ימים לימור וחנוך מעבירים את רום בית ספר בן שלושה שבועות למכירת עולם במקום מערכת. הוא וגונן מביאים את סקויה עד סף הצעה, אבל נדרשים להמתין להצבעת יום ראשון. כשהכסף הפרטי של רום כמעט נגמר, לימור מגיעה לחמש דקות ונשארת למצגת, לוח וסלט. היא נותנת לסיפור ציון שמונים ומבקשת תשעים: לא להסביר מערכת, אלא לספר את העסק, המשלוח והלקוח. רום מקבל שיעורי בית בלי להתווכח. במשך שלושה שבועות לימור כמעט גרה על הספות האדומות, גונן מחליף סיסמאות בנתוני אמת וחנוך, בגרסת מיסטר מיאגי, שואל שאלות שרום עדיין אינו מבין. לימור מלמדת את כלל 48 השעות רק ככלי פעולה: אחרי חתימה מפסיקים לדבר עם האחרים. בוועדת סקויה רום מציג עולם שבו עסק שאינו יודע היכן המשלוח שלו נראה כמו עסק בלי אתר. כשנשאל אם כל לקוח דורש אינטגרציה אחרת, גונן מבהיר שהמחבר משתנה אך המוצר נשאר אחד. רק אחרי הנהון ממנו רום מצהיר שהם רוצים לבנות את חברת התוכנה הגדולה ביותר שיצאה מישראל. סקויה מתקדמת להצעה של שני מיליון דולר, אך הוועדה תצביע רק ביום ראשון ועד אז אין הצעה.

פנים - משרדי בלינקק - יום רום ממציא טרם שיט והופך את המשרד לחדר מסחר חי. גונן מייצר הצעה דרך המוצר, אך רום בוחר בטננבאום לפני שהחליטו יחד. משקיע נוסף מסרב ואומר שיחזרו אליו כשיש קרן מובילה. על הלוח במשרד חוזרת ליד שמות הקרנות אותה תשובה: ״אחרי ליד״. גונן אומר שעכשיו מחכים. רום מביט בלוח וקולט שאף קרן אינה מחכה להאמין בבלינקק. כולן מחכות שמישהו אחר יאמין ראשון. הוא מחייג שוב לאותו משקיע ברמקול ואומר: ״יש התפתחות משמעותית. קיבלנו טרם שיט.״ גונן לוחש שאין להם. רום מכסה את המיקרופון ואומר: ״עוד לא.״ המשקיע מפסיק להקליד. רום רומז שאם ״הקרן של העץ״ תסגור כבר לא יישאר מקום, מסרב לעוד פגישה ודורש החלטה. תחילה רק גונן מביט בו. אחר כך אנדריי מסיר אוזנייה, יהלי נעצרת בדרך למטבח וכיסאות מתחילים להסתובב. המשרד מבין שהוא צופה ברום ממציא שוק בזמן אמת. כשהמשקיע חוזר עם מיליון דולר איש אינו מעמיד פנים שהוא עובד. יהלי גוררת לוח, העובדים מתקבצים וההצעות מתחילות להיכתב עליו. שיחת הטלפון נשארת חיה. המשקיע חוזר עם מיליון, רום מעלה את המחיר ויהלי גוררת את הלוח למרכז. משקיעה אחרת שואלת מה נשאר כשהלקוח עוזב. גונן עונה: מנוע החיזוי, התקשורת והמחברים נשארים כמוצר שלהם, ומייצר בעצמו הצעה של שני מיליון. רום מהנהן אליו ונותן לו את הקרדיט. בשיחה שלישית רום הופך שניים וחצי לשלושה מיליון. כל הצעה נשמרת בשורה נפרדת והמשרד נעשה חדר מסחר מאולתר. כשהחדר מתפרץ טננבאום נכנס אל הרעש. אחר כך הוא מציע שלושה מיליון במניות רגילות, כיסא אחד בבורד, בלי וטו ובלי זכויות שליטה מיוחדות, ומבטיח שלא ישב להם על הצוואר כמו קרן. ביום ראשון גונן פותח את הצעת סקויה ואת הצעת יגאל זו לצד זו ומבקש לעבור עליהן יחד. חנוך אומר ביושר שמנטור שהפסיד אצלך וחוזר להשקיע הוא זהב, גם אם הדבר פועל נגד האינטרס של סקויה. לפני שגונן הספיק לעבור סעיף סעיף, רום מקליד לטננבאום ״אנחנו איתך, מנטור״ ושולח. גונן אומר: ״יכול להיות שבחרת נכון. עדיין בחרת לבד.״ רק אז רום מחייג לרונה.

פנים - חדר סדנאות, מתחם עבודה משותף - יום חוברות מחזור 5 מוכיחות שעולמה של רונה כבר פעיל. כששמו של רום נדלק באמצע הסדנה היא נשארת עם המשתתפות, ורק אחר כך קובעת שידברו בערב ומקדמת את עבודתה לכנס. קאט מן המספר 3,000,000 שנשאר על הלוח של בלינקק אל ״3 קבוצות · 15:00״ על לוח בחדר סדנאות מואר. חוברות משומשות של ״הסדנה של רונה, מחזור 5״ מבהירות שזה עסק פעיל ולא השקה מחודשת. רונה מובילה שמונה נשים דרך שלוש מילים: יעד, מחיר, שעות. משתתפת אומרת שהיא רוצה לגדול עם סטודיו ומדריכות, אך בשאלות מדויקות רונה מגלה שהיעד האמיתי שלה הוא שלוש קבוצות קבועות ולהיות בבית בשלוש. רונה מסירה מן היעד את הצמיחה שאמורה להרשים אחרים ומקיפה את היעד שבחרה המשתתפת. באמצע השיחה הטלפון של רונה רוטט ועל המסך מופיע רום. חיוך עולה בה ואצבעה כמעט עונה, אך היא הופכת את המכשיר. ״איפה היינו?״ היא שואלת. המשתתפת חוזרת: ״שלוש קבוצות. בבית בשלוש.״ רונה מתחילה לחשב איתה את המחיר שיאפשר את החיים שהיא באמת רוצה, והחדר ממשיך. רק אחרי שהמשתתפות יוצאות רונה מרימה את הטלפון וכותבת לרום: ״ראיתי שחיפשת. הייתי בסדנה. אדבר איתך בערב.״ היא אינה מענישה אותו ואינה מוותרת על הקשר, אלא קובעת את הזמן שלה. אחר כך היא מאזינה להודעה קולית מאורי, עמית לשעבר ממקאן: הוא ראה את הקטע שהעלתה מן הסדנה ואומר ש״קצת למי?״ הוא בדיוק הקול שמארגנת כנס מקצועי גדול מחפשת. הוא מבקש רשות להעביר את חומריה. רונה מקלידה ״כן, תעביר״ ושולחת. השמחה היא על כך שהעבודה שלה נראית, לא על אפשרות רומנטית.

פנים וחוץ - ארצות הברית / מטוס - ימים רום וגונן יוצאים למסע למידה ברחבי ארצות הברית. בראד מציע מיליון דולר מכספו האישי אם ייפתח סיבוב, ורום חוזר עם הזדמנות אמיתית שכבר מתחילה להישמע לו כמו חובה. רום מניח על שולחנו של גונן מסלול של שבועיים ושבע טיסות. אחרי הבחירה החד־צדדית בטננבאום גונן דורש להגדיר מראש את המשימה: לא לפתוח משרד, לא להבטיח תאריכים ולא לגייס כסף. רום כותב ״ללמוד״ בראש המסלול ומקיף. במפעל זכוכית, בחדר תפעול וברשת פיצות הם מודים שאינם אנשי לוגיסטיקה ובאו ללמוד. גונן ממלא מחברת בדרישות בזמן שרום מבקש מכל פגישה שתי הפניות. השאלות נעשות קצרות יותר והאנשים בחדרים בכירים יותר. בכנס בניו יורק רום כבר עומד על הבמה עם הסיפור שלמד לספר, אך מניח שהודעה מבראד גרינברג היא עוד מכירת חסות. למחרת בראד מחכה מתחת לבמה עם שני קפה ודף אחד של כניסה לשוק האמריקאי. הוא חושף שטרנפייק משקיעה רק בלוגיסטיקה, מציע מיליון דולר מכספו האישי אם ייפתח סיבוב ומנסח את המשפט שמדליק את רום: מגייסים כשאפשר, לא כשצריך. בראד אינו מבטיח סיבוב עתידי ואינו נטען כמושיע. במטוס גונן מזכיר שבאו לבדוק את השוק. רום משיב שבדקו ושהוא פתוח. הלמידה וההזדמנות אמיתיות. גם ההאצה של רום.

פנים - משרדי בלינקק - יום רום פותח סיבוב מיותר של עשרה מיליון דולר, מגיע לתשעה בתוך עשרים וארבע שעות ואינו מסוגל לראות הישג. הוא רואה רק את המיליון החסר. בבוקר שאחרי החזרה רום מציג את בראד ומציע לפתוח סיבוב של עשרה מיליון אף שזה עתה סגרו סיבוב. גונן מזהיר שהמוצר עדיין עובד בעיקר כשהוא לידו ושרום שוב הופך אפשרות להחלטה. ההתנגדות נעשית להתערבות על חודש של שטיפת האופניים. רום עוצר לפני הלחיצה, מביט בגונן ומקבל ממנו ״שלח כבר״ מפורש. הפעם ההחלטה משותפת, אך הסכמה מוגבלת נהפכת אצל רום מיד לרישיון לרדוף אחרי המקסימום. בראד נכנס כמיליון הראשון. בתוך עשרים וארבע שעות אישורים וחיווטים מעלים את המונה לארבעה, שישה ותשעה מיליון, בלי שיחות מלאות ובלי חגיגת חדר מסחר. רום כבר חושב שאת המיליון העשירי יסגור בסמס. שישה ימים אחר כך המונה עדיין על תשעה והמשרד חזר לעבוד. גונן רואה הישג ואפשרות לגייס תשעה. רום רואה רק מיליון חסר וחושש שהקטנת היעד תשדר חולשה. האפשרות נעשתה צורך, והמספר עשרה נעשה תנאי לזהות.

פנים - מלון הילטון / משרדי בלינקק - יום ולילה קוקה־קולה רוצה את בלינקק כלקוחה וכמשקיעה. גונן מסרב למכור הבטחה, אומר בדיוק מה קיים ומה לא ודווקא בכנותו קונה את אמונם. גילי צ׳רנוב מזמין את רום בחשאיות להילטון, שם חורחה וסטיב חושפים שקוקה־קולה רוצה את בלינקק גם כלקוחה וגם כהשקעה. חורחה מזמין את רום לרכוב איתו במסלול האיירונמן בקונה, ורום מזמין אותם למשרד באותו ערב בלי לעדכן את הבורד. בדרך הוא אומר לגונן שבורד הוא כמו תינוק שמספרים לו רק כשהכול מבושל. רגע לפני הפגישה גילי מודיע שקוקה־קולה רוצה אותם בפרויקט וייטנאם. רום אומר לגונן שהוא צריך שהם ישמעו כן. גונן משיב שהם ישמעו בדיוק מה יש ומה אין. בשיחת הזום גונן שואל את השאלה המדויקת על זמן העצירה של משאית בחנות ומבהיר שלא כל המוצר קיים, אך שהמערכת נבנתה בדיוק לבעיה. חורחה וסטיב מחליפים מבט ורום קולט שהכנות של גונן קנתה את אמונם.

פנים וחוץ - מסעדה / משרדי בלינקק - לילה ובוקר רום משתמש באמון שגונן קנה כדי להתחייב בשמו לשישים יום ולהאנוי. העסקה סוגרת את הסיבוב, אך הסדק ביניהם נשאר על האופניים הרטובים. במסעדה רום משתמש באמון הזה כדי להתחייב למערכת עובדת בתוך שישים יום ולהעביר את גונן והצוות להאנוי אחרי שלושים. חורחה מסכים והמיליון של קוקה־קולה סוגר את הסיבוב. ב־03:47 נשלחים ההסכמים החתומים. בבוקר גונן שוטף לרום את האופניים כמימוש ההתערבות ומשפריץ עליו מים. ״את האופניים הבטחתי. את האנוי אתה הבטחת.״ רום צוחק, אך החיוך נתפס לרגע. החברות נשמרת והסדק באמון כבר נראה.

פנים - משרדי בלינקק - בוקר חורחה מבקש להשקיע אישית ורום מבטיח לו מקום לפני שהתייעץ. גונן בוחר למכור את חלקו, אך מסמן שההבטחה המוקדמת היתה של רום לבדו. בחגיגה עם רונה רום כבר מקטין כמעט מיליון שקל ל״דמי כיס״ ונמשך להזמנה הבאה. בבוקר שאחרי עסקת קוקה־קולה חורחה מבקש להשקיע עוד שש מאות אלף דולר מכספו האישי. רום מבטיח לו מקום לפני שהתייעץ עם גונן או עם הבורד, ומציע שיקנה מניות ישירות משני המייסדים כדי לא לדלל את המשקיעים האחרים. כשהשיחה מסתיימת גונן שואל מי זה ״אנחנו״. רום עונה שהבורד הוא הוא עצמו עם פרוטוקול. גונן בוחר למכור שלוש מאות אלף דולר ממניותיו, אך מבהיר שאת ה־You’re in רום אמר לבדו. רק אחר כך רום מציג לטננבאום עסקה שכבר נסגרה עקרונית: שלוש מאות אלף דולר לכל מייסד בלי דילול נוסף. טננבאום מסתייג מן ההחלטה לקחת כסף הביתה אך מצביע בעד בלי לחייך. בערב רום ורונה חוגגים במסעדה יקרה. כשהטלפון מודיע ששלוש מאות אלף הדולר נכנסו, רונה קוראת לסכום כמעט מיליון שקל ורום עונה ״דמי כיס״. הם משיקים כוסות וצוחקים באמת, ואז מגיעה הודעה מאפרים שמארק רוצה להכיר אותו כבר מחר. בתוך החגיגה הכסף משנה את הבית לרגע, אבל אצל רום הוא כבר נעשה תיאבון לעסקה הבאה.

פנים - הלובי של אינטגריטי - יום אפרים מפתה את רום לחזור לאינטגריטי במסווה של היכרות. רום פורע את ההשפלה, מוכר בלי מצגת ומכתיב עסקה של שנים עשר מיליון דולר לפני שכוס הקומבוצ׳ה מתרוקנת. אפרים מוביל את רום ללובי אינטגריטי בהבטחה לחצי שעת היכרות בלי מצגת או התחייבות. בתוך החדר מחכים מארק, און וכל ועדת ההשקעות. און מחזיר את ״הרעיון הבוסר״ מן ההשפלה הקודמת. הפעם רום מזיז את הלפטופ הסגור, מתחיל בפיצה שאיחרה ומסיים בקוקה־קולה שבונה איתם את מערך המשלוחים באסיה. הוא מנסח את יתרון בלינקק בפשטות: אמזון בנתה את יכולת המשלוחים לעצמה, בלינקק בונה אותה לכל השאר. כשהוא נשלח להמתין במרפסת, קארין מגלה לו במקרה שזה עתה הציג לוועדת ההשקעות. מארק יוצא עם מקאלן 18 ומשיק אותו בקומבוצ׳ה של רום. אינטגריטי רוצה להשקיע, ורום כותב חמישה תנאים לסיבוב ראשי של עשרה מיליון דולר לפי שווי שישים מיליון, בלי וטו או זכויות שליטה מיוחדות ועם מושב אחד לאינטגריטי בבורד. כשמארק מבקש עוד אחוזים, הוא מציע שרום וגונן ימכרו כל אחד מניות במיליון דולר. רום אינו מתקשר לגונן. הוא מוסיף את הסקנדרי כשורה שישית ומביא את היקף העסקה לשנים עשר מיליון דולר. אפרים לוקח את המושב. רום נותן להם רק עד שיסיים את הקומבוצ׳ה, ומארק סוגר לפני שהכוס מתרוקנת.

פנים - משרדי בלינקק, חדר ישיבות - למחרת גונן מגלה שרום מכר מיליון דולר ממניותיו בלי טלפון וגם הבטיח לאינטגריטי כיסא. הוא וטננבאום מאשרים עסקה מצוינת אך מזהירים שהחלטה סגורה אינה התייעצות. כשהכסף נכנס אפרים מתיישב לראשונה בבורד. למחרת גונן מגלה שרום מכר מיליון דולר ממניותיו בלי אפילו טלפון אחד. הוא מוציא חיוך מאולץ וחותם על העסקה, אך אינו מאשר את הדרך. טננבאום מבהיר שזאת עסקה מצוינת ושהבורד יאשר אותה, ואז מציב את הגבול: רום שוב מכר מניות וקיבל החלטות בשם שותפיו בלי להתייעץ, ונראה כאילו אינו סופר אותם. רום מצדיק את עצמו בכך שהחברה קיבלה עשרה מיליון בלי דילול ושלא הייתה עסקה אילו יצא להתייעץ. טננבאום מזהה שגם עכשיו רום מוכר לו ומזהיר אותו לא להפוך זאת לשיטה. כשההעברה נכנסת אפרים מתיישב לראשונה לצד טננבאום בבורד, ורום חותם את פירעון ההשפלה: ״לא רע בשביל רעיון בוסר״.

מונטאז׳ - בלינקק מתרחבת / משרדי בלינקק - שלושה חודשים שלושה חודשי צמיחה והצעת סיילספורס מחזירים את רום למגרש הגיוסים. חיימוב מעלה את המחיר, מכתיר אותו כאחד מ״הטיפוסים״ שמחליטים ורום לוחץ יד לפני שדיבר עם גונן או עם הבורד. במשך שלושה חודשים מפת קוקה-קולה נדלקת במדינות נוספות, משרד בלינקק מתמלא ותומר גוטליב מדביק את הלוגו על חדר ויוורק זעיר בניו יורק. רום מספר בווייס אובר כמה כיף לחזור לבנות ולהתרחב ולתת לחמיצות הסקנדרי לעבור. הכיף נמשך פחות משלושה חודשים: סיילספורס מציעה שמונה מיליון דולר תמורת שישה אחוזים, לפי שווי של מאה ושלושים מיליון דולר ועם הסכם מסחרי נוסף. הבורד, שחבריו מתלהבים בזה אחר זה, מזכיר לרום את חובתו לטובת החברה. רום נותן להם לשכנע אותו וההצעה נחתמת. זלינסקי מצטרף באותם תנאים, ורום מלווה אותו אל המעלית. ד״ר שאול חיימוב יוצא ממנה וזלינסקי אומר לו: ״אל תמכור לו בזול.״ חיימוב משיב: ״אני אף פעם לא קונה בזול.״ הוא מתחבר לרום דרך ריצות האולטרה ומתלהב מן המוצר. כשחיימוב אומר שהוא בפנים, רום מציע לו משרה. חיימוב מושך את הכיסא רק עכשיו, עובר ממעריץ לאיש עסקים ומציע שמונה מיליון. הוא מסרב לקבל פחות מזלינסקי וקובע שכל מכירה היא פומבית, רק שלפעמים אין קהל. ההצעה כוללת ארבעה מיליון דולר לחברה, שני מיליון לרום ואותה אפשרות לגונן אם ירצה. רום אומר שכבר מכרו מניות ושהמשקיעים יעשו לו מלחמת עולם. חיימוב מזהיר שהקרנות רוצות את היזם עם הגב לקיר. כל עוד הן חושבות שהן זקוקות לרום הן יבלעו הכול, וביום שיחשבו שהחברה יכולה בלעדיו הן יפסיקו לבלוע. הוא אינו מרגיע אלא מתמחר. רום מבקש לדבר עם גונן ולהעביר בורד, אך חיימוב מכנה אותם ״טיפוסים כמונו״ שגורמים לדברים לקרות, מושיט יד ומסרב לצאת בלי תשובה. ב-VO רום חוזר על המילים: ״טיפוסים כמונו?״ ואז לוחץ לפני שדיבר עם שותפו או עם הבורד.

פנים - המשרד של רום - רצוף גונן בוחר למכור אך דורש בורד לפני חתימה. תחת נורית הקלטה רום משתמש בפיץ׳ הקרן של אינטגריטי נגדה, מודיע שימכרו עם הסכמה או בלעדיה ומעביר את העסקה. מיד אחרי שחיימוב יוצא גונן שואל כמה. הוא בוחר במפורש למכור, אך דורש שבפעם הבאה רום ייתן לו לרצות לפני לחיצת היד ושהעסקה תעלה לבורד לפני חתימה. אפרים מתנגד ומזמן את המייסדים לאינטגריטי. הודעה ממשקיע בקרן החדשה שלה מגלה שבלינקק היא חצי מן הפיץ׳, ורום רואה בהודעה נשק. באותו חדר זכוכית, הפעם בלי משקאות, מארק בודק שהשיחה מוקלטת. תחת הנורית האדומה הוא שואל שאלה תפעולית אחת שרום אינו יודע לענות עליה במדויק ומאשים אותו בכך שהוא יודע לסגור עסקאות טוב יותר משהוא חי את החברה. רום מניח את הודעת המשקיע במרכז השולחן ושואל איך קוראים לקרן שמגייסת כסף על גב בלינקק. הוא מודיע שימכרו עם הסכמתם או בלעדיה ויוצא. גונן סוגר את המחברת וקם אחריו. בבורד רום וגונן מצביעים בעד, אפרים נגד וטננבאום נמנע אחרי שאומר שהעסקה אינה בלתי חוקית אלא מוקדמת.

פנים וחוץ - שלד הבית החדש - יום רום מבטיח לעצמו לקחת ודי, ורונה הופכת את כל כספי הסקנדרי לבטון ולבית ממשי. בתוך רגע הביטחון המשפחתי הוא רואה את הקרן החדשה של טננבאום ושולח מיד זימון שכר. בשלד הבית החדש זרוע אדומה של משאבת בטון חוצה את השמיים. ב־VO רום מבטיח: ״רק ניקח את זה ודי. מכאן ואילך אני אהיה ילד טוב.״ כשהכסף נכנס רונה מבקשת להעביר את כולו לבנייה ומושיטה לו הוראת העברה מוכנה. רום מאשר, הקבלן מפעיל את המשאבה והכסף הופך מול עיניהם לבית ממשי. לרגע רונה נשענת עליו ושניהם רק מביטים בבית נבנה. אז קופצת התראה על הקרן החדשה של טננבאום. רום פותח זימון לדיון על שכר המייסדים, מוסיף את חברי הבורד ושולח אותו מול שאלת רונה: ״עכשיו?״

פנים - משרדי בלינקק, חדר זכוכית / מטבח / אופן ספייס - יום הבורד מסרב להכפיל את שכר המייסדים. רום רוצה הכרה, קורא את הדחייה כמחיקה ומשפיל את טננבאום מול העובדים בלי לדעת שהמנטור הצביע בעדו. ברבעון שיא, כשבלינקק שווה מאה וחמישים מיליון דולר ומעסיקה כמעט מאה עובדים, רום וגונן מבקשים להכפיל את שכרם מ־21,100 ל־42,200 שקל. רום קושר בחיוך את המספר למרחק המרתון, וגונן מבהיר שגם אחרי ההכפלה שכרם יישאר נמוך משכר כל סמנכ״ל בחברה. הם יוצאים להמתין במטבח שמעבר לקיר הזכוכית. הקצף בכוס של רום נעלם בזמן שהדיון נמשך בדממה. אחרי עשרים דקות ה־VO שלו מגלה שכבר אינו שואל אם יאשרו אלא שוקל לבקש גם בונוס. כשיוחי מזמין אותם לחזור, רום מרים את הקפה כאילו התוצאה כבר ידועה. המסך בחדר שחור. טננבאום מחזיק דף מתיקיית הפרוטוקול ומודיע שהבורד דחה את העדכון בגלל ביצועים שאינם חריגים ביחס לתוכנית ומכירות המניות האחרונות. רום מפריד בין רכוש לשכר וחושף שכל כספי המכירה כבר נמצאים בבית שהוא ורונה בונים. כשהוא מטיח בטננבאום שהקרן החדשה שלו ממנפת את הצלחת בלינקק בעוד הבורד מקטין אותה, טננבאום משיב שזה מה שקורה כשלא סופרים אותם. רום קורא את השליח כבוגד, אומר ״עוף לי מהעיניים״ ומתקדם לעברו עד שיוחי חוצץ. הוא הופך את האמונה והליווי של טננבאום לעסקה של שלושה מיליון שהפכו למאה וחמישים. טננבאום מקפל את משקפיו ושואל אם רום באמת חושב שזה כל מה שנתן לו. טננבאום יוצא דרך האופן ספייס המשתתק. מול העובדים רום מכסה את ההתפרקות בבדיחה שמלחמות בורד מעידות שהם מצליחים בטירוף, אך חיוך אחד מת מיד. יוחי מחזיר את הדף לתיקיית הפרוטוקול וסוגר אותה בלי לחשוף כיצד הצביע איש. בתוך אותה השפלה גונן מחשב שהפער נטו הוא רק עשרת אלפים בחודש. רום אומר ״זה לא הכסף. זה מה שהוגן״, וגונן שואל אם זה היה שווה את המחיר. רום מביט בדלת המעלית הסגורה ועונה ״אני אראה להם״.

פנים וחוץ - אמסטרדם / מטוס - לילה פיט מכתיר את רום כבעל החדר ומניח על השולחן הצעת מיליארד. רום מקיש פעמיים על הדף, מקפל אותו לכיס ואינו מצליח לישון בטיסה הביתה. בכנס באמסטרדם רום מסיים הרצאה מול שמונה מאות בכירי אי־קומרס עם השאלה ״איפה הפיצה שלי?״ וזוכה למחיאות. בכירה מהכנס מבקשת ממנו סלפי ונצמדת אליו מעט יותר מן הנדרש. רום נהנה לרגע מן המבט, אך הקהל כבר סוחף אותו אל פיט. מאחורי הבמה פיט קורא לו שוב ״Lucky״, יותר מעשור אחרי המפגש במטוס, ואומר שרום כבר בעל החדר ושבא לדבר על השולחן. על גג הסוהו האוס פיט מציג בדיקת עומק של פידליטי. הם דיברו עם לקוחות וגילו שברגע שבלינקק נכנסת, הלקוח אינו מדמיין עבודה בלעדיה. הוא רוצה עשרים אחוז ומזמין את רום לדבר בכנות על הקרע עם המשקיעים. רום מודה שדרך על אצבעות ושכל החלטה הפכה למשפט. במקום להיבהל, פיט רוצה את העסקה יותר ומחזיר את היזם למרכז הזירה. בארוחת הערב פיט כותב: מאתיים מיליון דולר לפי שווי שמונה מאות לפני הכסף ומיליארד אחריו. רום מבין שבלינקק תהפוך ליוניקורן ושפיט מבקש כיסא ליד השולחן. פיט אומר לו לדבר עם גונן ועם המשקיעים. מבחינתו אפשר לסגור ברגע שכולם מוכנים. רום מקיש פעמיים על המספר מיליארד, אותה מחווה שפיט לימד אותו, ומקפל את הדף לכיס. פיט אומר: ״Own the table, Lucky.״ אותה בכירה ניגשת, מזכירה שנהנתה מן ההרצאה ושואלת אם רום לבד. הוא מבין את ההזמנה, נהנה מן האפשרות, אך אומר שיש לו טיסה ומחזיר את מבטו אל הכיס שבו שמר את הדף. בטיסה רום אינו מצליח לישון, מזמין אוכל שאינו נוגע בו בדרך כלל וטורף חומוס משומר מול המספר.

פנים - משרדי בלינקק - שחר רום מניח את הצעת המיליארד לפני גונן וניתאי ואומר ״תיקנתי״. ניתאי מסרב לראות במספר ריפוי, ורום קורא את ערוץ התיקון של גונן כבגידה. עם שחר רום מניח את הדף לפני גונן וניתאי ואומר: ״תיקנתי.״ גונן מחבק אותו. ניתאי אומר שרום לא למד דבר, מפני שגם אחרי שכבר לקח כסף הביתה הוא מיד מכוון מעשרה למיליארד ולעשרה מיליארד. כשהוא שואל מה רונה חושבת, רום מחליף נושא ומכריז שפידליטי תחליף את אפרים בבורד. גונן אומר שמאז הפיצוץ עם טננבאום הוא מדבר עם אפרים כדי להוריד את הלהבות, ושצריך לתת לערוץ הזה הזדמנות לפני מהלך חדש. רום שומע לא ניסיון תיקון אלא תיאום מאחורי גבו ושואל ממתי גונן מדבר עם אפרים בלי לספר לו. גונן משיב שמישהו היה צריך להשאיר את הבורד מדבר. רום מקפל את הדף ולוקח אותו: ״יש לי מאתיים מיליון דולר. זה רוב חדש.״ הוא מודיע: ״אני אדבר עם מארק. לבד. אני עולה קומה״, ויוצא כשהחיבוק של גונן כבר הפך למרחק.

פנים - מסעדת אלנה, מלון נורמן - יום רום פונה למארק כדי להוציא את אפרים מהבורד, ומגלה שבעיני אינטגריטי הבעיה אינה אפרים אלא הוא. בארוחת בוקר עם מארק רום מבקש להוציא את אפרים מן הבורד ולהכניס את פידליטי. מארק עוצר אותו: בעיניו הבעיה אינה אפרים אלא מנכ״ל שמביא עסקאות סגורות לאישור, מוכר שוב ושוב מניות ועונה על כל שאלה בשווי. הוא אומר שהפגישה הקודמת לא הייתה על חיימוב אלא על כך שאי אפשר לנהל את רום. כשמארק מציע שהחברה כבר זקוקה לשינוי ניהולי, ידו של רום נוגעת בדף המיליארד בכיס אך נשארת ריקה. מארק יוצא ומשאיר את רום מול אספרסו מלא. רום מקליד הודעה שמגלה את הצעת פידליטי, עוצר ומוחק אותה. במקום לחזור לגונן או לערוץ התיקון עם אפרים, הוא פונה בדחיפות לפיט. פיט מציע שיחת זום של שלושים דקות למחרת בבוקר. רום כותב ״Perfect״. ההחלטה להפוך את הזום לטיסה נשמרת לנקודה הבאה.

חוץ - מנהטן, מגדל פידליטי - יום במקום לעלות לשיחת זום, רום טס עשר שעות ומופיע בלי הזמנה אצל פיט, שמפתיע אותו בתוכנית של מאתיים מיליון דולר לקנות את המשקיעים החוצה. למחרת ב־07:50, במקום לעלות לשיחת הזום שקבע, רום יוצא ממונית מול מגדל פידליטי בניו יורק בז׳קט מעל חולצת דרייפיט. בווייס אובר הוא מבהיר: ״לא חשבתי לרגע לעשות את השיחה הזאת בזום.״ הוא משכנע את מרטין המאבטח לתת לו ״שדרוג״ למעלית ומופיע בלאונג׳ ההנהלה דקה לפני השיחה. פיט מופתע, מתאושש ומחבק אותו. החוצפה של רום שוב הופכת לחץ לכניסה שאיש אחר לא היה מעז לבצע. במרפסת הקומה ה־82, עוד לפני שרום מספיק להסביר, פיט קורא את חומרת המצב מן הטיסה ומשרטט פתרון של מאתיים מיליון: תשעים מיליון יקנו החוצה את אינטגריטי וטננבאום, מאה מיליון ייכנסו לחברה ועשרה מיליון יחולקו כרשת ביטחון לרום ולגונן. רום רואה בכך לא רק חילוץ אלא חשיבה של מיליארדר. פיט מזכיר לו לקנות משהו לרונה ולילדים כפיצוי על ההיעלמות. רום נחנק לרגע, אך אינו מתקשר לגונן או שואל אם הוא מסכים לתוכנית. הוא מקפל את הדף שבו גונן כבר מופיע, שולח למארק הודעה על ״פתרון״ ומכניס אותו לכיס.

פנים - קפה לנדוור, שדרות רוטשילד - לילה רום מציע לאינטגריטי פי חמישה על השקעתה ומגלה שאין מחיר שבו תמכור. מארק מבהיר שבלינקק היא יהלום שיכול לשרוד גם החלפת מנכ״ל. בקפה לנדוור מארק מניח שהזמין את רום כדי לעכל את הפרידה, אך רום מסכים שצריך להיפרד ומסובב אליו הצעה של חמישים מיליון דולר: פי חמישה על השקעת אינטגריטי בתוך פחות משנה. הוא אינו מוכר רק תשואה אלא גם סיפור יפה בדיעבד - האקזיט הראשון של הקרן, שתוכל לספר שהיה התכנון מהיום הראשון. רום טוען שכסף מפיט כבר בידו ושקניית הקרן תסיים את מלחמת הבורד. מארק שואל אם במקום לקדם את בלינקק הוא בונה שותפות נגד משקיעיה, בודק אם הוא מוקלט ואז אומר בגלוי שקרן יכולה להפסיד כסף, אך לעולם לא תמכור יהלום מוקדם ותיזכר כמי שוויתרה על חברה של עשרה מיליארד. הוא מחמיא לבלינקק דווקא כדי להוכיח שהיא תשרוד החלפת מנכ״ל, מזהיר שרום יימחק בסיבוב פנימי ואומר שאין מחיר שבו ימכור.

חוץ - שדרות רוטשילד - לילה רום מנסה לקנות גם את טננבאום, מקבל ״לא מעוניין״ ומוחק את ה־BUYOUT מתוכנית פיט. בדיוק כשהפתרון הפוליטי מת, הודעת החתימה של וולמארט מציעה לו זירת הוכחה חדשה. בחוץ נשמע רום בווייס אובר: ״לא התכוננתי לאפשרות שאין מחיר.״ הוא מתקשר לניתאי ומבקש שיבדוק את טננבאום בארבעים מיליון. ניתאי מזכיר שרום גירש את טננבאום מן המשרד. רום מתעקש שזו בדיוק הסיבה שניתאי צריך לבצע את השיחה במקומו. התשובה שמגיעה מיד היא ״לא מעוניין״. על מכסה מכונית רום פורס את תוכנית פיט ומוחק את כל חץ ה־BUYOUT של תשעים מיליון. מאה מיליון לחברה ועשרה למייסדים נשארים, אך אין דרך לנקות את הקאפ־טייבל. הוא מקפל את הדף ונשאר לרגע מול התוכנית שמתה. רק אז גונן מודיע שוולמארט הקדימה את החתימה ושהוא ותומר טסים בראשון. רום מרים את הראש מן הדף המחוק. הכאב כבר מפנה מקום לחישוב.

פנים - משרדי בלינקק, חדר ישיבות קטן - ערב כשהחברה יכולה לסגור את וולמארט בלעדיו, רום מחליף את גונן בנסיעה שאינה זקוקה לו ומוכיח שהצורך להיות הכרחי כבר גובר על השותפות. גונן מעדכן שחוזה וולמארט מוכן ושהוא ותומר טסים לחתימה. אין משבר ואין צורך ברום. דווקא מפני שהחברה יכולה לסגור את עסקת חייה בלעדיו, רום מודיע שתומר יטוס איתו. גונן מזכיר שחצי שנה של עבודה נועדה לבנות תהליך שאינו תלוי באדם אחד. רום משתמש בטיעון נגדו ומשאיר אותו בארץ.

פנים - בית רום ורונה, סלון - לילה רום מבטל לילדים את אילת ומניח שגם הכנס של רונה יידחה. היא מסרבת לעצור, מוצאת פתרון לילדים ומשאירה את המזוודות הארוזות ליד הדלת. בבית המזוודות לאילת כבר ליד הדלת. רום מודיע שעליו לטוס ומבטיח לילדים חופשה גדולה יותר אחרי וולמארט. רונה מזכירה שהכנס שלה מתקיים באותו יום. כשהוא מניח שגם הוא יידחה, היא מסרבת ומתחילה לארגן את הילדים דרך הרשת שלה. המזוודות נשארות ארוזות, אבל חייה אינם נעצרים יחד איתו.

פנים - מטה וולמארט / אולם כנסים, תל אביב - יום וערב בשני חדרים מקבילים גרג מגדיל את החוזה מארבע לעשר שנים ומעשרה לארבעים מיליון דולר אחרי שרום מחזק את אמונו, בזמן שרונה עולה לבמה ומקבלת את מחיאות הכפיים שלה. בקמפוס וולמארט תגי האורח הכחולים, המפה ושעון חמש הדקות ממחישים את קנה המידה. גונן נשאר המומחה הגלוי ומחזיק את המערכת מרחוק. רום מסיים פיץ׳ של חמש דקות בדיוק ומחזק את אמון החדר בצוות. אחר כך גרג אומר שאינו יכול לאשר חוזה לארבע שנים. רום בטוח שהבוס הגדול עומד לשחוט את העסקה. בווייס אובר הוא מזהיר את עצמו: ״לא פראיירים. נתנו לנו להתאהב בחלום, ורגע לפני החתימה הבוס הגדול שוחט. לא להגיב.״ אבל גרג דורש ודאות לעשור ומעלה בעצמו את שווי המינימום מעשרה לארבעים מיליון דולר. רום כמעט מבקש יותר ובוחר לקבל. הוא נותן לגונן קרדיט על הדרך עד הדלת, אך לא את המקום שלקח ממנו. במקביל רונה עולה מול אולם מלא, עונה ״קטן למי?״ ומקבלת את מחיאות הכפיים שלה.

פנים - מטוס - לילה במטוס רום מזמן חגיגת בורד וכותב NEXT לפני שהגיב להצלחת רונה. רק אז היא מודיעה שכשיחזור יצטרך למצוא מקום אחר לישון בו. במטוס רום מזמן בורד חגיגי ומבקש מיהלי להכין שמפניה. תמונה של רונה על הבמה מגיעה אליו והילדים נראים מאחור. אגודלו כמעט מגיב, אך הוא פותח פתק חדש וכותב NEXT. רק אז מגיעה ההודעה שכבר נראתה בפרולוג: ״כשאתה חוזר, תמצא מקום אחר לישון בו. אני צריכה עוד זמן.״

פנים - קומת הנהלה / מועדון קריוקי שכור - לילה רום חוצה את ממלכת הלילה שלו ככוכב ונכנס לבורד עם שמפניה ועסקת וולמארט. במקום חגיגה אפרים מבקש להדיחו, ורום קונה לילה אך מרחיק את גונן. רום חוזר מוולמארט עם טרולי ועם ציפייה למסיבה. בשוט רציף מן המעלית לדלת הבורד הוא מחליק כיפים, זוכר אנשים, פותר בעיה ומצחיק עובדת, בעוד העובדים סביבו ממשיכים לעבוד בלילה בין פיצה לבירה. יהלי מצטרפת עם השמפניה שהזמין ומזהירה שהדירקטורים כבר שעה בחדר. הוא פוגש לראשונה את גונן מאז שהחליף אותו בנסיעה. גונן אומר ״מזל טוב״, רום מתקן ל״מזל טוב לנו״ ומחבק אותו, אבל החיבוק אינו שלם והפגיעה עדיין ביניהם. רום אינו עוצר עליה. הוא נכנס למועדון קריוקי שכור שהוסב לחדר בורד, מחליף על המסך גולש בשלט של מיליארד דולר ומריץ שקפים של צמיחה, מומנטום ואמון. אפרים קם ומבקש לזמן אותו לשימוע לפני פיטורים. גונן נדרך ופונה אל אפרים בהלם נקי. אפרים מציין בקור את ההשפלה הפומבית של טננבאום, את ניסיונות קניית מקומות המשקיעים בבורד ואת הסקנדרי ונסיעת וולמארט שהובאו כהחלטות גמורות. כשהטענות נוגעות בדברים שגם גונן ניסה לעצור, הוא מוריד לרגע את המבט. רום מפספס את ההלם שקדם לכך, סופר שני קולות נגדם ושניים בעדו, אלא אם לקחו גם את גונן, ומחבר את המרחק שיצר בוולמארט לתמונה של אשמה. אפרים דורש שרום ייצא מן החדר בגלל עניין אישי ומציג מסמך חתום על ידו ועל ידי טננבאום. על שולחן המשקאות רום מזהה את נקודת ההקלטה האדומה, שולח יד לטלפון ואפרים חוטף אותו ראשון. רום הופך את ההקלטה לכלי בפרוטוקול ומחפש נקודת אחיזה משפטית. הוא שואל את יוחי אם אפשר להחליט בנושא שלא נכלל מראש בסדר היום. יוחי מודה שהחלטה כזאת תהיה חשופה לטענה שהתקבלה בלי סמכות. מתוקף היותו יו״ר רום קובע שאין דיון, מסיים את הישיבה וקונה לעצמו לילה בלבד. אפרים מבטיח שבבוקר יישלח סדר יום חדש. גונן קם ועושה צעד לעבר רום, אך רום, שעדיין סופר מחנות, מסמן לו לא לבוא אחריו. גלגל הטרולי נתקע לרגע בשטיח ומרעיד את כוסות השמפניה. רום משחרר אותו ויוצא לבדו כשהאור הכחול של TRUST מחליק עליו ועל הטרולי. הקרח נמס והשמפניה נותרת סגורה.

פנים - קהלני ושות׳, חדר ישיבות - לילה עוד באותו לילה, כשהשיחה לגונן נופלת לתא הקולי, רום מגייס את שלומי קהלני, המייק טייסון של עורכי הדין. קהלני מבטיח מכתב התקפה ושותל בו לראשונה את האפשרות שללכת הביתה עם כסף. בדרך לפירמת קהלני, שעות אחרי הבורד, רום חוזר אל בקשת הזמן של רונה וכותב: ״נראה שבקרוב יהיה לי הרבה זמן לתת לך את הזמן שביקשת.״ ב־21:30 הוא מגיע לפגישה שניתאי השיג לו. שלומי קהלני, עורך דין עם רולקס וסודה זולה, מספר שמארק שטרנברג כבר התקשר אליו ומבקש את גרסת רום. רום מציג את בלינקק: לקוחות בחמישים מדינות ומאה מיליון דולר שגויסו, ואז את הבגידה - האנשים שהביא ניסו להוציאו. קהלני מסביר שטיעון ״לא באג׳נדה״ קנה רק לילה. כרגע הבורד שניים מול שניים כל עוד גונן נשאר איתו, ולכן צריך לשמור אותו קרוב ולא לדחוף את פירמת החברה לבחור צד. רום מתקשר לגונן. השיחה נופלת לתא הקולי, הוא מחכה לצפצוף, אך מנתק בלי להשאיר הודעה. הטלפון נדלק: רונה שואלת, ״מה קרה?״ רום כותב: ״בואי נגיד שמגג העולם נפלתי לתחתית של התחתית. כמה שאני צריך אותך עכשיו.״ רונה עונה: ״אני מסיימת יוגה בעשר. אם אתה מובטל, אפשר בראנץ׳ בחומוס אשכרה.״ אין ״תחזור״ ואין פתיחה מחדש של הבית. רום הופך את הטלפון. כשקהלני מזכיר שעוד לא דיברו על המחיר, רום צוחק צחוק אמיתי ראשון מאז הבורד. קהלני שואל מה הוא באמת רוצה ומציע תרחיש שבו יעזוב עם די כסף כדי לא לעבוד עוד יום. רום דוחה אותו כאבסורד ומתעקש להישאר מנכ״ל, אך קהלני שותל את הרעיון שכאשר מייסד נעשה קוץ אמיתי, ייתכן שישלמו לו רק כדי לשבת בשקט. כשקהלני מציע להעביר את התיק לעובד, רום מפעיל עליו את אותה עקשנות שהפעיל על משקיעים: הוא אינו יוצא עד שקהלני עצמו לוקח את התיק. קהלני מחליק מספר גבוה של דמי הצלחה. רום בוהה במספר: ״בתעריף כזה אני גם ישן פה הלילה.״ קהלני מעיף מבט בטרולי שנשאר מוולמארט: ״הספה בחוץ. בשש מגיעים המנקים.״ רום חותם: ״בשש אני כבר על הטיילת.״ הוא מקבל הבטחה למכתב שיגרום לצד השני להתגעגע לימים שלפניו. בלילה רום שוכב על הספה שמחוץ לחדר הישיבות, הז׳קט מקופל מתחת לראשו, הטרולי לידו וההסכם על חזהו. הוא חוזר לשרשור עם רונה וכותב: ״עדיין לא מובטל, אבל יש מצב שזה בדרך.״ הוא שולח ומניח את הטלפון על ההסכם. שום תשובה אינה מגיעה לפני שהוא עוצם עיניים.

חוץ - יהודה המכבי - יום בבוקר שאחרי המארב, כשזימון לשימוע כבר ממתין בתיבה וקהלני כבר נשכר, רום אורב ליוחי בדרך לגן ומגלה שעורך הדין המוסרי של החברה לא יתכופף בפני אינטגריטי, אך גם לא יהפוך לחייל שלו. בשש בבוקר, בדיוק כפי שהבטיח, רום מחליף לבגדי ריצה מן הטרולי ויוצא מן הלילה על הספה בפירמת קהלני אל הטיילת. משם, עדיין בלי חולצה, הוא אורב ליוחי ולאלעד בדרך לגן. הוא מאיים בחיוך להציג את עצמו כבן הזוג של יוחי בגן הדתי, אבל הקומדיה נעצרת כשהוא מעביר את הטלפון למצב טיסה ומציג זימון לשימוע שכבר נקבע. כל הפירמה יודעת שרום שכר את קהלני, ובמקביל עורכי דין בה כבר בונים לאינטגריטי פרשנות שתכשיר את הזימון אף שהבורד לא אישר אותו. רום מבקש להפוך את יוחי לבעל ברית אישי. ״כרגע אני החברה״, הוא אומר. יוחי משיב: ״לא משפטית.״ הוא היועץ של החברה, לא חייל של רום ולא של אפרים. זו אינה ניטרליות נוחה או פחד לבחור צד. יוחי הוא עורך דין מוסרי, הגון וחזק מבפנים, שנאמן לצדק, לחוק ולהחלטות שהתקבלו באמת גם כשהלחץ מגיע משני המחנות. הוא מתחייב לכתוב לדירקטורים שהשימוע לא אושר ולדרוש שכל מהלך ייעשה כחוק. רום מבקש ממנו רק להחזיק את החוק באמצע ומקבל ברית מוגבלת של הליך תקין, לא חייל ולא מושיע. לפני שיוחי ממשיך לדיון הוא מזכיר לרום לבוא בפעם הבאה עם חולצה. רום נשאר ליד שער הגן, מצב הטיסה עדיין דולק. בפתיחת ״יום הזיכרון״ נראה שיוחי קיים את הבטחתו בכתב, והאמון המקצועי שנבנה כאן יאפשר לו בהמשך לנהל הליך יציאה הוגן ומוגן.

פנים - קהלני ושות׳, מסדרון - בוקר בבוקר יום הזיכרון רום מכבה את מצב הטיסה ומגלה שהשימוע יתקיים גם בלי החלטת בורד ושהמכתב מקהלני עדיין אינו מוכן. במקום להמשיך לחכות הוא מתחיל לכתוב בעצמו את ההגנה. מיד אחרי השיחה עם יוחי בבוקר יום הזיכרון, רום מבטל את מצב הטיסה והמלחמה נכנסת בבת אחת. רונה מזכירה שמחר מארחים, הילדים שאלו אם הוא בא והוא אחראי לדגלים, לגינה ולאוכל לשלושים. יוחי מתעד שלא התקבלה החלטת בורד, אך אפרים מודיע שהשימוע יתקיים בעוד 48 שעות גם בלי החלטה. רום כותב לקהלני ולטלי שהגרדום מתקרב ושבקצב הזה יגיע עם מחבט בייסבול ולהביור. טלי מבטיחה שהמכתב בליטושים ומאחלת חג שמח. במקום להמשיך רק לחכות, רום פותח מסמך חדש ומתחיל לנסח בעצמו עובדות והישגים להגנה.

פנים - הילולה - אחר הצהריים רום הופך את הקנייה לאירוח למשרד נייד, מרוקן אל העגלה את כל מה שכחול־לבן ומכתיב את הגנתו בין הדגלים, הנצנצים ואקדחי המים. בבוקר, בהילולה, רום מכתיב לטלפון את וולמארט, פידליטי ורבעון השיא תוך כדי שהוא מרוקן אל העגלה דגלים, מפיות, נצנצים ואקדחי מים. כשהמוכרת שואלת כמה דגלים הוא רוצה, רום עונה ״הכול. כל מה שכחול־לבן״. גם הקנייה לאירוח נעשית משרד נייד, אך החנות נשארת מהלך קצר בתוך רצף הלחץ.

חוץ - בית כרמלי והגינה - אחר הצהריים רום מגיע להכנות ומנסה להחזיק את הילדים, את הבית ואת המלחמה באותו זמן. רונה מחייבת אותו להשלים איתה פעולה אחת לפני שיחזור לטלפון. רום מגיע לבית עם הטרולי ועם כל הילולה בבגאז׳. הילדים קוברים אותו בחיבוק והטלפון רוטט בין הגופים. הוא נשאר עוד שנייה ואז בודק ומגלה רק ש־206 קיבלו את ההזמנה. אחר כך עוז תלוי על זרוע אחת שלו וביד השנייה הוא מכתיב לטלפון, בזמן שהילדים פורשים מפות, רונה גוררת כיסאות והתגובה לשימוע נשארת פתוחה על הלפטופ. כשהוא מתאכזב שגונן של היום אינו מסתער איתו כמו גונן של מוביליקס, רונה אומרת שאולי מישהו צריך להישאר להחזיק את החברה. רום קורא את המרחק של גונן כבגידה אפשרית. כשהטלפון רוטט בזמן שהם מרימים שולחן, ידו עוזבת. רונה אומרת רק ״תרים״. רום מחזיר את היד, משלים איתה את הפעולה ורק אז בודק. מטלי הגיעו רק שתי מילים: ״עוד קצת״.

פנים וחוץ - בית כרמלי והגינה - ערב כשהמכתב עדיין אינו מגיע רום מרים את הטרולי כדי לעזוב, אך מכבד את גבול ההזמנה. רונה מאפשרת לו להישאר על הספה עד אחרי השימוע, והצפירה תופסת אותו לבדו על הסולם. בשעה 10:52, כשהתגובה של רום כבר מחזיקה ארבעה סעיפים והמכתב עדיין איננו, הוא סוגר את הלפטופ וניגש אל הטרולי כדי לחזור לקהלני. רונה שואלת לאן. רום עונה: ״הזמנת אותי לעזור. לא אמרת שחזרתי.״ דווקא כשהוא מכבד את הגבול ואינו הופך את המחווה לעסקת פיוס, היא מאפשרת לו להישאר על הספה עד אחרי השימוע. רום מניח את הטרולי הסגור ליד הספה וחוזר לתלות את הדגל הענק. בצפירת 11:00 הילדים נצמדים לרונה. הטלפון רוטט, אך רום עומד לבדו על הסולם ואינו מוציא אותו מן הכיס.

חוץ - רחובות תל אביב - יום בריצת יום העצמאות רום מנסה להמשיך אף שאין פציעה, והגוף עוצר במקום שבו הוא אינו מסוגל להשלים מי הוא בלי תפקיד המנכ״ל. בשחר יום העצמאות רום יוצא לריצה של עשרה קילומטרים ברחובות הריקים והמקושטים. ב־5.84 ק״מ הקצב נשבר והוא נעצר. הוא ממשש את הברך, מותח את השוק ובודק את הנשימה. אין כאב מסוים שאפשר להאשים. הוא לוחץ ״המשך״ ומנסה לצאת לדרך, אך הגוף אינו מציית. עשרה צעדים והוא שוב נעצר בתחנה ריקה. הוא מתבדח שגם הגוף הצטרף לבורד. מול דגל שמצליף ברוח הוא מתחיל לומר בקול ״אם אני לא מנכ״ל בלינקק...״ ואינו מסוגל להשלים. השעון מציע ״המשך״ או ״סיום״. רום לוחץ שוב ״המשך״ ונשאר במקום. רק כשהגוף עדיין אינו זז הוא לוחץ ״סיום״ ומכבה את המסך לפני שהנתונים נטענים. בדרך הביתה הוא מנסה עוד שני צעדי ריצה. הגוף עוצר אותו שוב. רום ממשיך ללכת, שעון כבוי על פרק היד.

פנים - בית רום ורונה - יום רום חוזר מן הריצה שהפכה להליכה ומקבל את מכתב קהלני. ארבע מכות משפטיות מחזירות לו את הצבע, קוברות את האזהרה מן הגוף ושולחות אותו בחזרה למלחמה. רום חוזר הביתה מן הריצה שהידרדרה להליכה, עדיין בבגדי הריצה ועם השעון הכבוי על פרק היד. בבית נמשכות הכנות יום העצמאות והשימוע אמור להתקיים למחרת. כשניתאי שואל אם יש חדש, רום עונה בציניות שעורכי דין כוכבים אינם עובדים בחג, בטח לא בשבילו. אז הלפטופ מתעורר. בכותרת המייל של קהלני כתוב ״טיוטה לאישור - טרם נשלחה״. רום פותח. המכתב מכה בארבעה מהלכים קצרים: לא התקבלה החלטת דירקטוריון, הזימון נחתם ללא סמכות ועלול להיחשב עבירה פלילית שעונשה חמש שנות מאסר, התיאום והחתימה מפרים את חובת האמונים, ואפרים וטננבאום נדרשים להתפטר לאלתר. שאר הטענות חולפות בסימונים, בגלילה ובשורות מודגשות. עם כל מכה רום מזדקף מעט והצבע חוזר לפניו. רונה רואה אותו מזדקף. היא אינה מביטה במסך ושואלת רק ״הם ביטלו את השימוע?״ רום מחפש במכתב. ״עוד לא.״ היא מניחה לפניו את מפתחות הרכב ואת רשימת האוכל ואומרת ש־206 נסגר בעשר. היא ממשיכה למטבח בלי נשיקה ובלי להצטרף לניצחון. רום אינו מחכה לתגובה או לשינוי במציאות. הוא משיב לקהלני ״תוציא מיד״ ומכריז שלא ילך לשום שימוע. על המסך מופיע ״נשלח״. על פרק ידו השעון נשאר כבוי.

פנים - לובי כינורי ושות׳ - יום בפגישת הרגעה קהלני משתיק את רום והופך את המגננה להתקפה: ארבעה איומים משפטיים תמורת התפטרות אפרים וטננבאום והעברת כוחם לרום. קהלני מגיע באיחור מכוון לפגישת הרגעה בפירמת כינורי. לפני הכניסה הוא מורה לרום לא לדבר ומזהיר שברגע שהוא פותח, אי אפשר לסגור את המהלך אחר כך בחיבוק במסדרון. רום, משוכנע שטננבאום תקע לו סכין בגב, מאשר להמשיך. אדיר, עורך הדין של החברה, ודני, עורך הדין של אינטגריטי, מציעים הקפאה הדדית של ארבעים ושמונה שעות ופתרון מוסכם. לדבריהם יש רוב ברור לשינוי ניהולי, ואם רום לא ייכנע הוא יאבד את התפקיד, את מושבי הבורד ואת יכולתו למכור מניות. הם מציגים את הפרידה כדרך להציל את ״הילד״. רום רותח, פותח את הפה, מביט בקהלני ובוחר לסגור אותו. אחרי שהם מסיימים קהלני משנה את מאזן הכוח. הוא שואל אם לכינורי יש ויתור חתום המאפשר לייצג גם את בלינקק וגם את אינטגריטי בניגוד עניינים, ואז מניח ארבע מעטפות מוכנות: תלונה ללשכת עורכי הדין, תביעה אישית נגד אדיר, דיווח למשקיעי הקרן על ניסיון הדחה בזמן עסקאות ענק ובקשה לחקור מסמך כוזב והקלטה ללא סמכות. כולן יישלחו בתוך ארבעים ושמונה שעות אלא אם אפרים וטננבאום יתפטרו והצבעות מניותיהם יועברו לרום בנאמנות. כשדני קורא לכך איום, קהלני משיב: ״לא. איום משאירים בעל פה. זה דואר יוצא.״ חצי חיוך בורח לרום. החיוך של אדיר נעלם והוא מבקש להתחיל לדבר. במסדרון הטלפון של רום רוטט. הוא מגלה שקהלני כבר שלח את ההתראה תוך כדי הפגישה. רום שואל מה היה קורה אילו הוצע משהו טוב וקהלני משיב שלא הייתה סכנה כזאת. רום מביט ב״נשלח״, אינו מבקש לעצור וממשיך איתו למעלית.

פנים - משרד רום, בלינקק - יום רום משחרר את ארבע המעטפות של קהלני, אבל כל איום מוליד עוד נייר. הפירמה מחליפה כיסא, השימוע נשאר, ובזמן שהוא נלחם להישאר מנכ״ל גונן מנהל את החברה בלעדיו. במשרדו רום מקשיב לקהלני ברמקול, מול רשימה של ארבעה נמענים ודדליין של ארבעים ושמונה שעות. קהלני קובע שרק שני מכתבים ייצאו בשלב הראשון. כשרום מזכיר שבחדר הבטיח ארבעה, קהלני משיב: ״בחדר מכרתי. עכשיו עובדים.״ רום מאשר. מכאן נפתח מונטאז קצר של דרישת גילוי שיוצאת, טיוטת איום נגדית שחוזרת ומסמכים שמולידים קבצים ארוכים יותר. בתוך ישיבת מוצר גונן מבקש מרום להכריע אם לעצור גרסה תקולה או לשחרר אותה בזמן. בדיוק אז קהלני מתקשר ואומר שהצד השני אינו מתקפל ודורש אישור להסלמה. רום מביט בגונן ואומר לקהלני ״תוציא הכול. משקיעים, לשכה, פלילי. הכול.״ כשגונן עדיין מחכה, רום אומר לו ״תחליט אתה״. גונן עוצר את הגרסה, מורה לתקן ולשלוח בבוקר והישיבה ממשיכה. רום מפעיל את המלחמה על תואר המנכ״ל בזמן שהחברה לומדת להתנהל בלעדיו. בקודה קצרה בלילה המדפסת פולטת חמש מעטפות ודרישת שכר טרחה. הפירמה נסוגה חלקית מן הייצוג, אך השימוע נשאר חי והצד השני עובר למשרד אחר. מול כל מסמך של קהלני מגיע מסמך ארוך יותר, ובסוף מונחת לפני רום תשובה עם עשרים ושלושה נספחים. הוא נשאר לבדו ליד המדפסת הרצה ומתקשר לפיט. מכונת האיומים יצרה רעש, הוצאה ואובדן סמכות, לא הכרעה ולא שיחה.

פנים - בית כרמלי, מטבח - לילה חיימוב מסרב לעזור ורום קורא זאת כבגידה. רונה מפרקת את הסיפור האישי ומאלצת אותו לפנות אל פיט כדי לבדוק מה באמת נשאר מן ההצעה. במטבח רום מקווה שחיימוב, שהזהיר מראש שהמשקיעים יזיזו אותו, יבוא לעזרתו. במקום זאת מגיע מייל קר: חיימוב אינו מעוניין להשקיע במאבק, וכאשר יש התנגדות חריפה למנכ״ל עליו ללכת. רום מרגיש שנבחר צד. רונה אומרת שמיליארדר פשוט איבד עניין בצעצוע שנשבר והמשיך הלאה. רום סוגר את המייל ופונה אל פיט, האדם שדיבר על היזם כאיש בזירה.

פנים - סושיאל קלאב, תל אביב - לילה פיט מבטיח להשקיע בבלינקק גם בלי רום. האישור הכלכלי נשאר, אבל הוא מופרד מרום, שמגלה שבנה משהו שמסוגל לשרוד אותו. בארוחת ערב פיט מקשיב למארב, למסמך, להצבעה ולמכתבי קהלני. השאלה הראשונה שלו היא אם החברה בסדר. רום מודה שבלינקק מעולם לא הייתה טובה יותר, אך שהמלחמה עלולה להרוג אותה. הוא מבקש לדעת אם פידליטי עדיין תשקיע גם אם יודח. פיט עונה שהמאתיים מיליון מיועדים לבלינקק, עם רום או בלעדיו, ובתנאי שההליך המשפטי יסתיים. הוא אוהב את רום ומאמין בו, אבל המאתיים מיליון מיועדים לבלינקק ולא לכיסא שלו. רום מתרגם זאת לכך שאיש הזירה הפך לגורם סיכון. פיט מציע פרשנות כואבת יותר: רום בנה משהו שמסוגל לשרוד אותו. רום שותה את האספרסו בבת אחת ומודה שקיבל תשובה. פיט יוצא, ורום נשאר לבדו ליד השולחן מול הודעה מטננבאום: ״תבוא אליי לתה מחר.״ הוא מביט בשם ומשיב מיד: ״בא.״ קאט.

חוץ - דירת הגן של טננבאום, גבעת אנדרומדה - יום טננבאום מציע גישור ומבטיח שרום לא יחזור ללשכה. רום מפרש את החום הישן כחזרת המנטור, מוסר לו את אמת פידליטי ומחבר אותו לפיט. למחרת רום מגיע לגינת ביתו של טננבאום בגבעת אנדרומדה. החליטה היפואית והעקיצות על יחסי ציבור מחזירות לרגע את החום הישן. טננבאום מודה שהתגאה בבלינקק כהשקעה שבה ידע לראות את רום לפני כולם, שהוא חתום על מה שקרה בבורד ושמלחמה ממושכת תמחק את החברה. אצבעו של רום נעצרת על ידית הכוס במילה ״אותך״. טננבאום מציע לגשר, ובתוך העימות חוזרת לרגע האפשרות שהמנטור עדיין רואה אותו. כדי להוכיח שיש מוצא רום חושף את הקלף היחיד שבידו: פידליטי תשקיע מאתיים מיליון דולר עם רום או בלעדיו, בתנאי שהמלחמה תיגמר, ופיט נמצא בארץ עד למחרת. רק אז טננבאום מרים את הכוס ושותה לראשונה, שואל אם פיט בארץ ומבקש חיבור ישיר. רום שואל מה יאמר לו. טננבאום מבקש שבעה ימים בלי מכתבים, שימועים או איומים פליליים ומבטיח שהחברה תישאר בחיים ושרום לא יחזור ללשכת התעסוקה. רום מביט בו; החשד נלחם בפצע הישן. אחרי רגע רום פותח את הטלפון, מציג את טננבאום כמגשר ומחבר אותו ישירות לפיט, שקובע ארוחת בוקר לשמונה. באותו לילה מגיע לכל בעלי המניות מייל שמכריז על גישור ועל הקפאת ההליכים. רום מחייך ומניח את הטלפון על החזה, בטוח שהשיג הפוגה ונתיב לפתרון. הלגימה הראשונה והשאלות המדויקות משאירות פער מטריד: הכובע הרשמי מעניק לרום הקלה, אך לטננבאום יש עכשיו גם את האמת וגם גישה ישירה לפיט.

פנים - חדר האוכל, מלון נורמן - יום טננבאום מאמת שפידליטי תשקיע גם בלי רום ואז מציע לו 600 אלף שקל תמורת כל מניותיו. הוא משתמש בבית, בסינגפור ובלשכת התעסוקה כדי לקרוא למחיר החנק חמצן. רום מזהה רכישה, מסרב ומשאיר אותו בין הקירות הלא גמורים. בארוחת הבוקר שני טלפונים הפוכים מונחים בין פיט לטננבאום. פיט מאשר ללא עמימות: פידליטי תשקיע מאתיים מיליון דולר באותם תנאים גם אם הבורד יחליף את רום. רק המלחמה חייבת להסתיים. הוא אוהב את רום וגם חושב שהחברה עשויה להיות טובה יותר בלעדיו - שני הדברים יכולים להיות נכונים. טננבאום מהנהן, ופיט מפקיד בידי המגשר את הכוח לסיים את המלחמה ולהפעיל את ההשקעה. אחר הצהריים טננבאום מגיע לשלד הבית החדש, שבו כל כספי הסקנדרי של רום כבר קבורים לצד משכנתא חדשה. על פנקס קטן הוא כותב 600,000 ומסובב אותו אל רום: שש מאות אלף שקל תמורת כל עשרת האחוזים. הוא קורא לזה ״שנתיים חמצן״, מזהיר מסינגפור 2 על סטרואידים ומשתמש בפחד הישן מלשכת התעסוקה. רום מפריד בין חמצן לרכישה. טננבאום משיב ששני הדברים יכולים להיות נכונים. רום שואל מי עוד יודע על ההצעה, מקבל ״אף אחד״, מסרב ודוחף את הפנקס בחזרה. הוא יוצא. טננבאום נשאר בין הקירות הלא גמורים.

פנים - חדר העבודה של טננבאום - לילה טננבאום כותב לעצמו שנתיים, הופך את פנקס ה־600 אלף ומדווח למשקיעים את ההפך מן האמת ששמע מפיט. הוא הופך את רום מחניך לסיכון ובודק אם מישהו יקנה את מניותיו. בערב טננבאום נשאר עם פנקס ה־600 אלף. הוא כותב ליד המספר ״שנתיים״, מספר לעצמו שכסף ביד הוא הדבר היחיד שאפשר לתת לרום והופך את הפנקס. אז הוא מדווח לאפרים, מארק ואון שהחלפת מנכ״ל תפתח מחדש את החלטת פידליטי ושלרום אין עסקה - ההפך מן האמת ששמע בבוקר. כשמארק אומר שהוא עדיין מדבר על רום כחניך, טננבאום מעביר את הקשר לזמן עבר: ״הוא היה״, והיום הוא הסיכון הגדול ביותר לחברה. בכובע המגשר הוא בודק אם מישהו מהם יקנה את מניות רום. און ואינטגריטי מסרבים, ואפרים אומר שאם טננבאום רוצה להציל אותו, שיעשה זאת מכיסו הפרטי. טננבאום שותק. האמת שקיבל כמגשר נהפכה ליתרון פרטי ולשקר שעליו יפעלו האחרים.

פנים - משרד קהלני - אחר הצהריים שבעת ימי ההקפאה נגמרים על המסך. קהלני הופך את הצעת הרצפה להוכחה שטננבאום מפחד, מבטיח לרום ניצחון ומורה לו לא למצמץ. במשרד קהלני אירוע היומן של שבעת ימי ההקפאה נצבע אפור ומייל טננבאום מודיע שהגישור הסתיים. רום מספר על הצעת שש מאות האלף ועל כך שטננבאום ידע שכספו כלוא בבית. קהלני מפרש את ההצעה כהוכחה שהמגשר מפחד מרום, מבטיח לנצח ומורה לא למצמץ ולהמשיך להילחם.

פנים - משרד רום, בלינקק - לילה רום מעמת את טננבאום עם השקר על פידליטי והצעת הרצפה. הוא הופך את 600 אלף השקלים למחיר פתיחה, עד ששורת סיום הכהונה משתיקה אותו ומשאירה אותו לבדו. בלילה רום מציב זו לצד זו שתי ראיות בלבד: עדכון כוזב שמסר ״המגשר״ על פידליטי והצעת רכישה אישית באותו מחיר. הוא מתקשר לטננבאום ודורש לדעת אם דיבר כמגשר או כקונה. טננבאום מתעקש שנתן לו דרך לצאת ואומר: ״שני הדברים יכולים להיות נכונים.״ רום משיב: ״לא כשאחד מהם שקר.״ טננבאום מסיים: ״מעכשיו דרך עורכי הדין.״ יוחי מסביר בשורה אחת שאם רום יחתום, ההצעה תיפתח לכל בעלי המניות ומי שיציע יותר יזכה. בווייס אובר חד רום מתרגם את המשפטית לעברית שלו: שש מאות אלף אינם המחיר שלו אלא מחיר הכניסה לחדר. הוא כותב ״מחיר פתיחה״ ומתיישר. אז עיניו חוזרות לשורת סיום הכהונה והווייס אובר נעלם. הוא מביט בלוחית שמו ובמשרד הריק. הודעת קהלני, ״לא למצמץ, אנחנו מנצחים״, נדלקת. רום אינו עונה ויוצא בלי לבחור.

חוץ - חומוס אשכרה, תל אביב - יום בחומוס אשכרה רום דורש מניתאי אישור להילחם. ניתאי מניח שקהלני ינצח ושואל מה יישאר מרום ביום שאחרי, ורום משליך את הבדל ולוקח פיתה. בבוקר שאחרי כתב הפרידה, בחומוס אשכרה, רום מזמין את המנה הקבועה בלי פיתות ומחזיק סיגריה ראשונה אחרי שנים. כשניתאי מבחין בה, הסיגריה נשמטת ורום מועך אותה. דווקא כשאחיו מסיט מבט ונותן לו פרטיות הוא מתכופף ומרים את הבדל. רום דורש למעשה אישור להמשיך להילחם: טננבאום הציע שש מאות אלף שקל עבור כל מניותיו, קרא לזה ״שנתיים חמצן״ ושיקר לבורד על פידליטי. ניתאי מאשר את העלבון, אפילו קורא לטננבאום בן זונה, ומיד שואל: עכשיו מה. רום מכריז שלא ייתן את המניות ושקהלני אומר שינצחו. ניתאי אינו מציע לו לקבל את העסקה. הוא מניח שקהלני צודק ושואל מה יישאר מרום ביום שאחרי. לטננבאום זו עסקה, לקהלני זו עבודה ולרום אלה החיים היחידים. כשרום אומר שעצירה תיתן לטננבאום בדיוק את מה שרצה, ניתאי מצביע על המלכודת: הוא עדיין חושב דרך היריב ועליו לחשוב רק על רום. רום אינו מסכים לצאת. הוא שואל מה רום יעשה ביום שאחרי. אסי מניח את הצלחות ואומר לאכול לפני שיתקרר. ניתאי מציע קודם לישון, ואחר כך להתחיל משהו חדש כל עוד נשאר מי שיתחיל. אחרי הפאנץ׳ על עורך הדין רום משליך את הבדל לפח, חוזר לשולחן ורואה מולו את סלסלת הפיתות שביקש לא לקבל. הוא לוקח אחת. זו אינה החלטת היציאה אלא המחווה הראשונה שמראה שהרשות לעצור נכנסה.

פנים - משרד יוחי - לילה בזמן שיוחי מכין על תנאי הליך הצעות למניותיו, רום מתעקש לשמור את טענת השכר ומגלה שטננבאום הצביע בעדו ושנבחר בכוונה לשאת אליו את ה״לא״. במשרד יוחי שני מסכים מחזיקים את הסכם הפרידה ואת טופס ההצעה. רום מסרב לנוסח שמוחק אותו וכותב שהוא מייסד בלינקק שהוביל אותה לחמישים מדינות. יוחי אומר שזו מצבה, ורום משיב שלפחות כתוב עליה השם הנכון. יוחי מזכיר רק את התנאים התפעוליים הנחוצים: אותו טופס לכל בעלי המניות הזכאים, כל עשרת האחוזים, ההצעה הגבוהה זוכה וההפצה יוצאת רק אם רום חותם. ברשימת הזכאים מופיע פעם אחת גם BRAD GREENBERG, המשקיע הקטן מסבב אמריקה. כשהסכם הפרידה דורש ויתור על שכר ופיצויים, רום מסרב לוותר. הוא מתעקש שסירוב הבורד לתוספת השכר מוכיח כיצד מחקו אותו, ודווקא הצורך להוכיח את הסיפור הזה גורם ליוחי לפתוח את הפרוטוקול. מול הצעת 600 אלף השקלים של טננבאום שנשארת על המסך השני עולה טבלת ההצבעה: אפרים נגד, טננבאום בעד. שרשור קצר מלפני הישיבה מראה שאפרים, און ומארק בחרו בטננבאום למסור את ה״לא״ מפני ש״ממנו זה יעבור אחרת״. רום מבין שהעמידו מולו את המנטור שתמך בו ואומר ביובש: ״ואני התפוצצתי עליו.״ נשאר רגע שקט. יוחי אינו ממלא את השתיקה, אינו מנחם ואינו מזכה את טננבאום ממה שעשה אחר כך. הוא חוזר לסעיף הוויתור ושואל אם רום מסכים. רום מוותר על טענת השכר רק כחלק מוויתור הדדי אמיתי. הוא עדיין אינו חותם ואינו מפעיל את ההליך. הוא מקליד בשורת החיפוש גונן. מייל מאפרים עולה מיד: בתמורה לתמיכה בהחלפת רום הוא מבטיח לגונן את תפקידו וסמכויותיו. אחת־עשרה דקות אחר כך גונן השיב שלא יחתום על דבר נגד רום ושלא ישתמשו בו. שורת החתימה ריקה והחיתוך עובר ישירות לחדרו.

פנים - משרד רום, בלינקק - יום מייל מוכיח שגונן סירב להבטחת תפקיד בתמורה לתמיכה בהדחת רום. רום נכנס לדרוש מדוע שתק, נאלץ להודות בחשד ובהדרה ומקבל על התנצלותו רק ״אוקיי״ ודלת שהוא סוגר בעדינות. במסמכי הגילוי רום מוצא מייל שאפרים שלח לגונן בבוקר שאחרי המארב. אפרים מציע להבטיח את רציפות תפקידו וסמכויותיו אם יחתום על תמיכה בהחלפת רום. אחת־עשרה דקות אחר כך גונן מסרב: הוא לא יחתום על דבר נגד רום ולא יסכים שישתמשו בו. שורת החתימה במסמך המצורף נשארת ריקה. מכונת המלחמה שרום הפעיל כדי למצוא תחמושת מחזירה אליו ראיה על שיקול דעתו שלו. רום נכנס לחדר גונן ומתחיל בשאלה למה לא סיפר. גונן אינו מקבל עליו את האשמה: הוא ידע שרום יהפוך את המייל לעוד חזית, עוד לילה ועוד הוכחה שכולם נגדו. רום מודה במהלך אחד שחשב שגם גונן עבר צד ושבגלל זה שמר אותו בחוץ, ואז מתנצל. גונן עונה ״אוקיי״ ומשאיר את השתיקה בחדר. הוא שמע את המילה. האמון והשותפות אינם חוזרים אוטומטית. רום שואל אם גונן יישאר אחרי שייצא. גונן משיב שיש חברה של מאתיים איש ומערכת שרק הוא, אנדריי ובימים טובים אלוהים מבינים. ״אני נשאר. זה לא אומר שעברתי צד.״ הוא נשאר כדי להחזיק את החברה, לא כדי לחזור למחנה של רום. רום כמעט אומר ״אחי״. גונן מחזיר את האוזנייה ומבקש לסגור את הדלת כי המזגן בורח. רום יוצא וסוגר הפעם בעדינות. זו פעולה קטנה של הקשבה לגבול: גונן היה נאמן בלי לציית, ורום מקבל אחריות בלי לקבל מחילה או את הברית הישנה בחזרה.

פנים - מטבח בית כרמלי - לילה רונה דוחה חדר גדול, מרחיבה את הסדנאות בקנה המידה שלה ומזמינה את רום מן המלחמה אל השולחן. הוא מגיע ובוחר לצאת גם תמורת 600 אלף שקל, ורק אחרי ״תפרוק כבר״ היא מזהה שהקונה הוא היחיד שיודע מה המניות שוות. הודעה קצרה מציעה לרונה לעבור בחמישי לחדר הגדול של עשרים מקומות. היא מביטה בילדים ובשולחן המבולגן, מסרבת ובוחרת שוב בחדר הקטן עד שלוש. הבחירה נמשכת שניות ואינה נפתחת לעלילת משנה. מיד אחר כך היא מצלמת את ארבעת הילדים סביב מגש הפיצה ושולחת לרום ״אתה מגיע?״. זו אינה הזמנה לכתובת, שבה הוא כבר ישן על הספה, אלא הזמנה לצאת מן המלחמה ולהצטרף לשולחן. במעלית, עם הגבול שסגר בעדינות מול גונן עדיין עליו, רום מתחיל לכתוב ״עוד ערב אחד״, מוחק וכותב ״כן״. בלילה רום נכנס, מניח את הטלפון הפוך ומתיישב מול המשולש שהילדים שמרו לו. הטרולי עדיין סגור ליד הספה. רונה אומרת שעילי דרש עמלה על הפיצה. רום שואל כמה, והיא משיבה: ״את הקשה.״ רק אז הוא מודיע לה שהוא יוצא מבלינקק גם אם יקבל רק שש מאות אלף שקל. רונה אינה מוחקת את השנים שנשחקו. היא מביטה בטרולי ואומרת ״תפרוק כבר״. רום מעביר את הטרולי לחדר השינה וחוזר לשולחן. רק אז היא שואלת על פיט. כשרונה לומדת שפיט בפנים גם בלעדיו ושרק טננבאום יודע, היא מנסחת את מה שרום החמיץ: מי שמציע לקנות הוא היחיד שיודע מה הוא באמת קונה. רום מביט בטלפון ההפוך ואינו נוגע בו. שמו של בראד אינו מופיע ואין פנייה לפני החתימה. כשעילי קורא מן המסדרון ״אבא הגיע?״, רום לוקח את הפיצה ועונה ״הגיע״ בדרכו לילדים. הטלפון נשאר הפוך והבחירה בבית נשארת הפעולה האחרונה שהצופה רואה.

פנים - חדר העבודה בבית כרמלי / משרד קהלני - לילה כשהסכם הפרידה מגיע לחתימה וקהלני מבקש אישור להגיש צו שישאיר את רום בכיסא, רום אינו נותן את האישור ומסיים את השיחה מול מכרז שעלול למחוק את ערך מניותיו. בלילה, בשיחת וידאו בין חדר העבודה של רום למשרדו העמוס של קהלני, עורך הדין מפציר בו לא לחתום. הוא מציג בקשה מוכנה לצו מניעה שיעצור את השימוע, את החלפת המנכ״ל ואת ההודעה לשוק. יש בידיהם הקלטה, הליך פגום ומגשר שנתן לבורד גרסה אחת ובנה לעצמו עסקה אחרת. אפרים וטננבאום עלולים להיחקר תחת שבועה. רום נעצר על שמו לצד התואר מנכ״ל. קהלני מודה שאין תאריך להכרעה, אבל מבטיח שבינתיים רום יישאר בכיסא והמלחמה רק ״תרוץ ברקע״. באותו רגע יוחי שולח הוראות סגירה. חתימה עד 23:59 תפעיל מכרז פנימי, תחייב את רום למכור למציע הגבוה ותשאיר את מספר ההצעות וסכומן חסויים עד שכל מסמכי הפרידה נחתמו. קהלני מזהיר: ״אתה חותם בלי לדעת אם יש שם משהו חוץ משש מאות אלף. זה לא אתה.״ הוא אומר שאינו אומר זאת מפני שהוא נהנה מהתיק. רום מביט בארגזים שמאחוריו. ״אני נהנה. לא קשור.״ רום מחייך, וקהלני חוזר מיד לעיקר: אין לתת בחתימה את מה שהמשקיעים לא הצליחו לקחת בכוח. הוא מבהיר שהבקשה מוכנה להגשה ומבקש את אישורו. רום אומר לו ״אל תגיש בלי שאני חוזר אליך״, מודה לו על העבודה ומסיים את השיחה. חלון קהלני נעלם והסכם הפרידה נשאר פתוח על המסך. במשרד קהלני נשאר מול התיק המסודר וטיוטת הצו שלא הוגשה.

פנים - חדר העבודה בבית כרמלי - לילה ב־23:41, מול אפשרות ממשית לנצח ורק 600 אלף שקל כמחיר ידוע, רום חותם על סיום כהונתו ועל מכירת כל מניותיו. רק אחרי שההליך הופעל הוא מחייג לבראד. ב־23:41 הבית שקט ורום יושב לבדו מול העמוד האחרון של הסכם הפרידה. קהלני מבקש שיתקשר לפני כל חתימה, ויוחי מזכיר שב־23:59 החלון נסגר ושאין דרך חזרה. בראד נשתל כאפשרות בסצנה 64, אבל רום עדיין לא פנה אליו. הצופה נמצא עם המחיר הידוע היחיד, שש מאות אלף שקל. רום קורא פעם אחרונה את המחיר: סיום מיידי כמנכ״ל, התפטרות מן הבורד, מכירת כל עשרת האחוזים למציע הגבוה וויתור סופי על תביעות. מעבר לדלת נשמעים צעדי הילדים. הדלת נסגרת ושוב שקט. רום מרים עיניים אל מצלמת הלפטופ, בלי לומר מילה, ולוחץ ״חתום״. גלגל קטן מסתובב. המסמך מתקבל ב־23:43 והמכרז נפתח לכל הזכאים עד למחרת ב־17:00. רום נשאר באותו כיסא. רק אחרי אישור יוחי הוא פותח את רשימת בעלי המניות, לוחץ על BRAD GREENBERG ומחייג. החיתוך מגיע לפני המענה. הקליק נשאר בחירה עירומה, והמהלך העסקי מתחיל רק אחריו.

פנים - חדר ישיבות, משרד יוחי - יום יוחי פותח 600 אלף שקל מטננבאום ואז את זהות בראד. אימות פידליטי חושף בפני אפרים שטננבאום הסתיר את האמת, ורק לאחר ההרשעה נפתחים 40 מיליון הדולר ורום יוצא מכל מניותיו אל כיסאו הריק של המנטור. למחרת ב־17:00, בחדר ישיבות קטן עם קיר לבן, יוחי סוגר את המכרז מול רום, אפרים וטננבאום. ההצעה הראשונה היא שש מאות אלף שקל מטננבאום. אפרים קורא אותה תחילה כרחמים. הוא אומר שטננבאום אינו חייב לעשות זאת וטננבאום משיב שהוא יודע. בדף הכיסוי של ההצעה השנייה מופיעים רק בראד גרינברג ואישור כספים מאומת, בעוד מסמך התמורה נשאר סגור. יוחי מעלה את בראד בווידאו לאימות יבש. בראד מסביר שפיט התחייב להשקיע גם בלי רום ושסיום המלחמה ישחרר את כספי פידליטי, ומוסיף שפיט אמר לו שטננבאום ידע זאת. אפרים מבין שגם הוא הוטעה. טננבאום נאחז בכך שלא הייתה הצעה מחייבת בפני החברה, אפרים משיב ״ידעת שהם ישקיעו״ וטננבאום שותק. רום נשאר אילם ואינו מחליף איתו מבט. רק אחרי שהמשחק הכפול הורשע יוחי פותח את מסמך המחיר: ארבעים מיליון דולר. ידו של רום נשארת על השולחן. רק כעת ההבזקים חושפים את הסיבתיות שאחרי החתימה. ב־23:44 רום מתקשר לבראד, מספר שפידליטי בפנים ושטננבאום מחזיק ביתרון מידע. בראד מאמת מול פיט השקעה של מאתיים מיליון לפי שמונה מאות מיליון לפני הכסף, עם רום או בלעדיו. רום מחשב שאחזקתו שווה שמונים מיליון ומציע להיפגש באמצע, בארבעים מיליון, תמורת סוף המלחמה. בהווה הוא חותם על העברת כל מניותיו. מונטאז׳ קר מכניס את הכסף לנאמנות, מוריד את אחזקתו לאפס, מעביר עשרה אחוזים לבראד והופך את בלינקק ליוניקורן לאחר השקעת פידליטי. בתוכנית נזילות נפרדת יהלי מוכרת הפעם ומקבלת מיליון דולר. אנדריי מקבל מיליון, כמעט מחייך וחוזר לחמם את הדג. אחרי כל המספרים הסרט חוזר לחדר הריק. כיסאו של טננבאום משוך לאחור ורום נשאר מולו רגע לפני שהוא יוצא. תמונת האובדן, לא הכותרת הכלכלית, נושאת אותו אל הים.

חוץ - חוף פרישמן - יום הודעה מפיט מדליקה שוב את הפיתוי הישן. רום הופך את הטלפון על החול ובוחר לחזור אל רונה, הילדים והים. בחוף פרישמן המשפחה בונה תעלות בחול. רום חוזר מן המים עם דלי ושופך בדיוק במקום שעילי מורה, מתבדח על מודל עסקי גרוע כשהמים נספגים. אלפא שחורה פתוחה עוברת בכביש. נהג צעיר יושב בה כפי שרום ישב בשיאו. רום עוקב אחריה לרגע, אך התאומה קוראת לו לחפור והוא חוזר לברכיים ולחול. הטלפון שעל השמיכה רוטט פעמיים. רום ניגש וקורא הודעה מפיט: ״Lucky. יש לי משהו בשבילך. מוקדם. ענק. תתקשר״. העיניים מתחדדות והחיוך הישן נדלק. האצבע מרחפת מעל המסך. הוא מביט ברונה ובילדים שממשיכים למים, הופך את הטלפון על פניו וחוזר אליהם. עילי ועוז פותחים בשירת ״כי לעולם לא תצעדי לבד״, רום מצטרף, מקבל את הדלי ונכנס שוב לים. רונה וכל הילדים מצטרפים לגל, והטלפון נשאר מאחור על השמיכה.