רק עוד קצת ודי - הדמויות המרכזיות

רום ורונה מתחילים כפאוור-קאפל וכשותפים לאותו עתיד. בהיריון עם התאומות רונה בוחרת בכיוון המקצועי שלה ומעודדת את רום לחתום בברודסטרים; ב־05 מופיע הפספוס הראשון. בסינגפור רום מציג אישור חלקי כוודאות ומשתמש באמון המשותף כדי לסחוף אותה. אחרי שמקאן מסרבת לקבל אותה בחזרה, רונה הופכת את הידע בפרסום לסדנאות; ההברזה פוגעת בסדנה הראשונה, הלידה והנסיעות מקפיאות את העסק, וב־30 היא מחזירה אותו בגרסה בשלה יותר. אורי, עמית בכיר לשעבר, רואה את עבודתה ומסייע מקצועית בלי להציל אותה. בערב הפיצה רונה מפסיקה לחכות; בהלוויית ברוך היא נשארת ומעניקה לרום פתח, אך כשהוא שותק היא מפסיקה לשאת לבדה את עבודת התיקון. ב־35 היא מגינה על החדר, ושיחת הניצחון של רום נשארת ללא מענה; רק אחרי שהסדנה מסתיימת היא מאשרת לאורי להעביר את חומריה לכנס. ב־47 רום מבטל לילדים אילת כדי לקחת מגונן את נסיעת וולמארט; רונה מסרבת לבטל את הכנס, מצליחה ומרחיקה אותו מן הבית. ב־49 וב־52 נשמרים החום וההורות בלי מחיקת הגבול, וב־64 היא בוחרת את קנה המידה ופותחת מחדש את הדלת. בסיום היא אינה מצילה אותו או מפעילה את העסקה.

גונן פותח לרום את דלת ההייטק, נעשה שותפו והמוח הטכנולוגי ומקים איתו שתי חברות. רום מגייס אותו למוביליקס באמצעות חזון אמיתי אך גם באמצעות ודאות מוגזמת שטננבאום כבר בפנים; כשהגיוס נכשל הפגיעה נשארת ביניהם, ובהנפקה רום דוחה את הצעתו לחפות ושומר לעצמו את הקול הציבורי. כשהשוק מתכנס לשתי פלטפורמות, גונן מעדכן את המודל ומציע תוכנית הצלה; רום דוחה אותה ושורף את חלון הבחירה. בקפה של 29 גונן מעניק שבוע מבחן בלבד וכורת חוזה אמון חדש. באינטגריטי און פוגע בו ומחדיר ספק, ובפנטום האישור למיליון משיב את ביטחונו רק באופן מותנה: גונן מתקן שזו דעה ולא תשובה ואינו חוזר לציות עיוור. ב־47 גונן ותומר אמורים לטוס לחתימות וולמארט, ורום דוחק אותו מן הנסיעה. הפגיעה והמרחק של גונן מוצדקים אך אינם בגידה. תחת לחץ הוא גם מפחד ומתחפר; רום קורא את הפצע שהוא עצמו יצר כבגידה אפשרית, וב־63 מגלה נאמנות ונאלץ לפגוש את הבושה.

טננבאום פותח דלת, מאמין ברום ומשקיע בו. בלשכת התעסוקה הוא רואה את רום חוזר למסך ולוחץ „לא”, מסתיר אותו מן הפמליה ושומר על כבודו; החסד נעשה סוד משותף. בפנטום הוא עד חם ושקט לניצחון של רום וגונן, אינו מציע כסף ואינו מכריע, ורואה גם את הפער בין „דעה” ל„תשובה”. אחרי שרום משפיל אותו בפומבי, טננבאום מוחק את החניך, משתמש בגישור כדי להגיע לפיט, מסתיר מידע והופך את הפחד מן הלשכה למנוף בהצעת מחיר רצפה כ„חמצן”. היציאה האמיתית היא גם יציאה מן הצורך באישורו.

רום מכניס את אפרים לבורד כחלק מעסקה שסגר מראש, ואז מגלה שהמושב אינו קישוט. כשהמוסד מתנגד לשכר, דורש מידע ומציב גבולות, רום מתייחס לפיקוח כאל חטיפת החברה שלו. אפרים מנצל את ההתפרצות מול טננבאום ומרכיב את מארב ההדחה; ככל שרום נלחם להוכיח שאי־אפשר לנהל את החברה בלעדיו, הוא נראה יותר כמו הסיכון שאפרים מתאר.