הבורד — פרולוגפלאש־פורוורד
בשקיעה, יום אחרי עסקת וולמארט, רום בן הארבעים יוצא ראשון מן המטוס ונע בנתב״ג כאילו העולם כולו הוא מסלול הכניסה שלו. הוא פונה ישירות למצלמה ומסביר שבורד מועיל נדיר כמו חניה פנויה בתל אביב, אבל לישיבה הזאת הוא מגיע כרוק־סטאר: מאתיים עובדים, משרדים בשלוש יבשות, לקוחות ביותר מחמישים מדינות ועסקה עם החברה הגדולה בעולם. ברכב החברה מחכה כותרת על בלינקק בדרך למועדון המיליארד. רום מציג את עולם הסטארט־אפים כקזינו שבו צריך רק סיפור טוב וכסף של אחרים, ומכריז שפיצח את השיטה. הטלפון רוטט שוב ושוב. הוא שולח לרונה ״עוד ערב אחד. אחרי זה אני מתקן הכול. הפעם באמת״, ואז הופך את המכשיר על פניו.
לקבל מן הבורד הכרה בניצחון של וולמארט ולהוכיח שהחברה בדרך למיליארד.
המארב שהוכן בתוך החדר — ובעיקר עיוורונו של רום, שמפרש כל סימן אזהרה כרעש בדרך למחיאות הכפיים.
להיכנס לחדר בתוך סיפור הניצחון, להתעלם מן הטלפון ומכל סימני האזהרה ולהניח שעסקת וולמארט מחקה את המשבר.
רום מגיע למארב בלי הגנה אנושית: רונה נשארת מחוץ לפריים, יהלי אינה נשמעת, גונן נראה חשוד והבורד משתמש בכוח שרום עצמו נתן לו.
הסרט חותך לפני ההצבעה אל העבר. הפרולוג מבטיח את נקודת החזרה ב״שמפניה וסכינים״ ומעמיד מול תמונת הסיום את שאלת ה״עוד״ מול ה״מספיק״.
נסחו את המעבר הרגשי במשפט אחד
רוצה: שהבטחת ״אחרי זה״ תסתיים ורום יחזור להיות נוכח בבית.
רום נראה חופשי וחזק מאי פעם, אך תלוי לחלוטין בשליטה בחדר ובאישורו. הטלפון ההפוך מציב את שאלת הסרט: האם יוכל להפסיק לרדוף אחרי ״עוד״ ולבחור ב״מספיק״.
חייבים לשמור את הטלפון הרוטט, הודעת ״אחרי זה״ לרונה, אזהרת יהלי, חצי החיוך של גונן, השמפניה הסגורה והניגוד בין שקפי GROWTH / MOMENTUM / TRUST לבין בקשת ההדחה. החיתוך מתרחש לפני ההצבעה.